סימפוניית האבנים בגרני: איך מגיעים ברכב

סימפוניית האבנים נמצאת בערוץ נהר האזאט מתחת לכפר גרני, כ־28 ק"מ ממרכז ירוואן. הכביש הסלול לכפר לוקח כ־40 דקות, ומשם דרך משובשת יורדת כשני קילומטרים לנהר. אין קופה ואין דמי כניסה.

קל לפתוח את הנקודה במפת המקומות ולצרף אליה את העצירות השכנות בבונה המסלולים.

מה רואים שם למטה בפועל

מעל הנהר דופן הערוץ בנויה מעמודי אבן ישרים. לרובם חמש או שש צלעות. חלקם עומדים זקופים, אחרים תלויים מלמעלה באשכולות שנראים כמו צינורות עוגב, ומכאן הכינוי המקומי, עוגב הבזלת.

קטעים מהדופן מגיעים לגובה של עשרות מטרים. מהשטח המישורי למטה אפשר לראות איך העמודים משנים זווית לאורך אפיק הנהר: אנכיים בקטע אחד, פרושים כמניפה בקטע הבא, וכמעט אופקיים ממש מעל הראש.

עמק האזאט העליון נמצא ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו יחד עם מנזר גגהארד. המעמד הזה לא מביא איתו שום תשתית. אין קופות, אין מעקות מעל המים ואין רחבות תצפית מסומנות.

למה הסלע נסדק לעמודים

זרם לבה מרמת גגהאם מילא פעם את העמק הזה. הוא נעצר, שקע והתחיל להתקרר. לבה שמתקררת מתכווצת, וההתכווצות יוצרת מתחים בתוך הסלע המתקשה, שחייבים להשתחרר בסדקים.

הסדקים הולכים בדרך הזולה ביותר. הם מתחילים מנקודות נפרדות רבות ונפגשים בזווית של כ־120 מעלות, והרשת הזו יוצרת בעיקר משושים, עם כמה מחומשים ומשובעים ביניהם. כל סדק ממשיך לגדול כלפי מטה, בעקבות חזית ההתקררות, ופורס את הזרם למנסרות נפרדות לכל עובייה. גאולוגים קוראים לזה סידוק עמודי. אותו תהליך בנה את מדרכות הבזלת של אירלנד ואיסלנד.

עובי העמודים תלוי בקצב שבו החום ברח. התקררות איטית יותר יצרה עמודים עבים וסדירים יותר. בערוץ האזאט רואים את הטווח בלי שום הכשרה: עמודים שבקושי אפשר לחבק עומדים ליד עמודים שלא עבים יותר מעיפרון.

גם לנטייה יש אותו הסבר. העמודים תמיד גדלים בניצב למשטח שדרכו הזרם איבד חום. איפה שהלבה שקעה על קרקעית העמק השטוחה, הם עומדים אנכית. איפה שהיא נלחצה אל מדרון או התעטפה סביב מכשול, הם נוטים הצידה ונפרשים כמניפה.

דבר אחד עוד היה חסר. לאורך מאות אלפי שנים האזאט חתך ישר דרך הזרם ופתח אותו כמו חתך רוחב. מה שרואים מקרקעית הערוץ הוא פנים מסת הלבה ולא פני השטח שלה. מנסרות שבורות מונחות חופשיות ליד המים, ושם הכי קל להסתכל על הפאות מקרוב ולקבל תחושה של קנה מידה.

כמה רחוקה סימפוניית האבנים מירוואן?

הנסיעה ממרכז העיר לגרני לוקחת 35 עד 50 דקות, תלוי כמה מהר יוצאים מירוואן עצמה. בין שמונה לתשע בבוקר דרכי היציאה המזרחיות עולות לכם עוד רבע שעה.

אספלט לכל אורך הדרך, והכביש במצב סביר. אחרי היישוב ווחג'אברד הדרך מגיעה לשפת הרמה והופכת לסדרת סרפנטינות עם עיקולים עיוורים, שבהם לעקוף לא הגיוני בכלל. מצלמות המהירות צפופות בכיוון הזה, גם בכפרים וגם בקטעים הפתוחים, והמגבלות המוצבות משתנות לעיתים קרובות. הסתכלו על השלטים ולא על התנועה סביבכם.

גרני נמצא כ־400 מטר מעל ירוואן. את ההבדל בטמפרטורה מרגישים כבר בהגעה.

הירידה לערוץ: האם רכב רגיל יעבור?

דרך צרה יוצאת ממרכז הכפר, עוברת ליד מקדש גרני ויורדת לכיוון הנהר. אורכה כ־2 ק"מ, והמשטח הוא תערובת של בטון, אספלט שבור ואבנים רופפות. השיפוע רציני והרוחב ברובו לרכב אחד, עם מפרצונים פה ושם לעקיפה.

במזג אוויר יבש סדאן רגיל מסתדר אם נוסעים לאט ונשארים בהילוך ראשון בירידה. גשם וחורף משנים את התמונה לגמרי: חימר, קרח בצד המוצל, ושום מעקה. נהגים מקומיים עם רכבי 4X4 מחכים בדרך כלל ליד הפנייה למעלה ומציעים להוריד ולהעלות אתכם. המחיר פתוח למשא ומתן, אז סגרו אותו לפני שאתם עולים.

בפעם הראשונה השארתי את הרכב ליד המקדש וירדתי ברגל ביולי, בסביבות שתיים בצהריים. הירידה לקחה חצי שעה והרגישה קלה. העלייה חזרה במדרון פתוח בלי עץ אחד לקחה כמעט שעה וליטר וחצי מים. אם אתם מתכננים ללכת, לכו בבוקר.

איפה לחנות ואיפה ללכת

למטה הדרך נפתחת לשטח מישורי ליד הנהר. יש מקום להסתובב ולחנות, אבל לא הרבה. בסופי שבוע אחר הצהריים מכוניות עומדות לאורך שולי הדרך, ולעבור רכב שבא מולכם נעשה מסורבל.

מכאן הכול ברגל. ההגעה לדופן עצמה לוקחת כחמש דקות, לאורך הנהר על אבנים ושרידי הדרך הישנה. גשר קטן חוצה את המים, ומשם מסלול עולה במעלה הערוץ לכיוון חורבות מנזר הבוץ תאר. זו כבר הליכה רצינית של חצי יום, עם טיפוס של ממש ובלי שילוט.

מהניסיון, רדו ברכב לפני תשע בבוקר. הסיבה היא לא האור או ההמונים. פשוט הרבה יותר קל לנסוע בדרך של נתיב אחד כשאף אחד לא עולה מולכם.

כמה זמן לתכנן

סימפוניית האבנים עצמה לוקחת פחות זמן ממה שאנשים מצפים. חמש דקות מהחניה לדופן, ואז עוד כארבעים דקות להליכה לאורך האפיק ולהסתכלות למעלה. אחרי זה או שעולים חזרה, או שמתחייבים למסלול הארוך להבוץ תאר.

תוכנית שעובדת לטיול הלוך ושוב מירוואן לערוץ בלבד: כשעתיים וחצי אם יורדים ברכב, כארבע שעות אם משאירים את הרכב למעלה והולכים ברגל לשני הכיוונים. הוסיפו שעה למקדש גרני ועוד שעתיים לגגהארד כולל הנסיעה.

השאירו מרווח לעקיפת רכבים מולכם. ביום ראשון אחר הצהריים רכב אחד שבא מולכם במקום צר בירידה יכול לעלות לכם רבע שעה.

העונה הטובה ביותר לראות את עמודי הבזלת

מאי עד אוקטובר הוא החלון הקל ביותר לנסיעה. באביב האזאט גבוה, לא בכל מקום אפשר להגיע עד הדופן, והדרך פחות אוחזת. בקיץ נוח יותר למטה מאשר למעלה ברמה, כי הערוץ צר ומאבד את השמש מוקדם.

הסתיו הוא השילוב הטוב ביותר של דרך וטמפרטורה. בחורף האספלט לגרני מפונה, אבל את הירידה עצמה אף אחד לא מתחזק, ואחרי שלג זה לא מקום לרכב בלי הנעה כפולה (בנובמבר היה למטה ליד הנהר קר בכשלוש מעלות מאשר למעלה ליד המקדש, עם משב קבוע לאורך המים).

בעונה הקרה כדאי לשאול על מצב הדרך לפני היציאה, בכפר או בחברת ההשכרה.

אפשר להגיע בלי רכב?

אפשר, עם הסתייגות. תחבורה ציבורית מגיעה רק לכפר, כך שהקטע האחרון עד סימפוניית האבנים הוא ברגל או ברכב של מישהו אחר בכל מקרה.

המיניבוסים יוצאים מהקצה המזרחי של ירוואן ונוסעים לפי לוח זמנים גמיש, אז בדקו את השעות יום קודם. היציאה האחרונה השימושית חזרה עשויה להיות מוקדמת ממה שאתם מניחים. לקחת מונית מהעיר קל; לקחת מונית חזרה מגרני קשה יותר, ונהגים יבקשו לעיתים קרובות לחכות לכם במקום.

גרני, גגהארד ומה עוד יש בסביבה

המקדש הקדם־נוצרי בגרני נמצא רבע שעה הליכה מהפנייה לירידה, באתר נפרד עם כרטיס כניסה. מבקרים זרים משלמים בסביבות 1,500 דראם (כ־4 דולר), אבל התעריפים ושעות הפתיחה משתנים, אז בדקו לפני הנסיעה.

מנזר גגהארד נמצא עוד 9 ק"מ באותה דרך, וחלקו חצוב בסלע. תוכנית סבירה ליום אחד נראית כך:

• יציאה מירוואן עד שמונה בבוקר;
• ירידה ברכב לסימפוניית האבנים, בערך שעה למטה;
• עלייה חזרה למקדש גרני;
• ארוחת צהריים בכפר, שבו קל למצוא חורוואץ, הבשר על האש המקומי;
• גגהארד, ואז חזרה לירוואן לקראת ערב.

אף פעם לא הייתה לי קליטה יציבה למטה ליד הנהר, אז הורידו מפות אופליין וקבעו נקודת מפגש לפני שאתם יורדים. אפליקציות ניווט מוצאות את המקום לפי השם, והקואורדינטות מדויקות, אבל המסלול שהן משרטטות לקטע האחרון מתעלם לפעמים מהדרך העבירה בפועל.

מה לקחת

• מזומן בדראם. לא בכל מקום בכפר מקבלים כרטיסים, ולמטה אין על מה לשלם חוץ מקפה עונתי.
• נעליים עם אחיזה. האבנים ליד המים רטובות ומעוגלות.
• מים, לפחות ליטר לאדם אם אתם מתכננים ללכת.
• טלפון טעון ומפה אופליין שהורדה מראש.

לפני שיוצאים

סימפוניית האבנים היא אחד האתרים הטבעיים הנדירים שנמצאים ארבעים דקות מעיר בירה וכמעט שום דבר לא נבנה סביבם. הקושי הוא לא המרחק אלא שני הקילומטרים האחרונים: כשיבש, הם בסדר לרוב המכוניות; כשרטוב או קפוא, השאירו את הרכב למעלה. צאו מוקדם, ושלבו את המקום עם גרני וגגהארד באותו יום.