מבצר אנאנורי: מה לראות, מתי לבוא ואיך מגיעים

אנאנורי הוא אחד המבצרים הבודדים בגאורגיה שלא צריך לתכנן אליהם נסיעה מיוחדת: הוא פשוט נמצא בדרך. החומות ניצבות צמוד לדרך הצבאית הגאורגית, 66 ק"מ מטביליסי, בערך בשעה הראשונה של הנסיעה לכיוון גודאורי וקזבגי. הכניסה חופשית, שעה מספיקה כדי להסתובב, ומהמגדל נשקף נוף על מאגר ז'ינוואלי בצבע טורקיז.

בכמה נסיעות על הכביש הזה עצרתי כאן בבוקר, בגשם ובפברואר בשלג, ואף פעם לא הצטערתי על השעה הזאת. בהמשך: מה לראות בפנים, מתי הכי כדאי להגיע ואיך לשלב את המבצר במסלול.

איפה זה ולמה כולם עוצרים

המבצר יושב בנקודה שבה נהר ודזאתחווי נשפך לאראגווי, מעין מנעול טבעי על המסדרון ההררי. מי שהחזיק בלשון היבשה הזאת, שלט בדרך אל ההרים.

היום מימי מאגר ז'ינוואלי מגיעים עד לרגלי החומות, והמים מקבלים לפעמים גוון טורקיז כמעט לא אמיתי. הניגוד הזה, מגדלי אבן אפורים וחמימים, מראה מים כחולה ומאחוריה מדרונות ירוקים, הפך את אנאנורי לאחד המקומות המצולמים ביותר בארץ. רק קחו בחשבון שגובה המים משתנה במהלך השנה: באביב המאגר מלא ומגיע עד החומות, ולקראת סוף הקיץ נחשפת לאורך החוף רצועת אדמה חשופה. הנוף לא נפגע מזה, אבל הגלויה יוצאת אחרת.

יש גם סיבה פרוזאית יותר לפופולריות: זו עצירה נוחה. רואים את המבצר מהכביש, החניה חינם, יש בתי קפה בסביבה, ומטביליסי זה פחות משעה. לרבים אנאנורי היא התחנה הראשונה בטיול יום לאורך הדרך הצבאית הגאורגית, ולא פעם המקום היחיד שבו הם בכלל יוצאים מהרכב לפני גודאורי.

היסטוריה: אריסטאווים, מצור והתייר הרוסי הראשון

אנאנורי הוקם במאה ה-16 כמעוז הראשי של אריסטאוות אראגווי, הנסיכות הפאודלית ששלטה בערוץ הזה. המבצר חסם את הדרך שהגיעה מערוץ דאריאלי ושימש מקום מקלט: בזמן פשיטות נסוגו אנשי הכפרים שמסביב אל מאחורי החומות.

הסיפור הרועש ביותר כאן הוא לא על אויב מבחוץ, אלא על שכנים. ב1739 הסתער על אנאנורי הנסיך שאנשה מעמק קסאני: אחד הקרבות הפאודליים הגדולים בגאורגיה, מלחמה בין שכנים על השליטה בערוץ.

ב1795 החזיקו המגינים את הערוץ מול צבאו של אגא מוחמד חאן, שפלש לגאורגיה. כשעומדים על הרחבה העליונה, זה נקרא טוב יותר מאשר בספר לימוד: הערוץ מתחתיכם מצר כל כך שפשוט לא היה איך לעקוף את המבצר.

אחרי שגאורגיה סופחה לרוסיה בתחילת המאה ה-19, הוצב כאן חיל מצב רוסי. במאי 1829 סר לכאן אלכסנדר פושקין בדרכו לאורך הדרך הצבאית הגאורגית, וביקורו נחשב למקרה המתועד הראשון של תייר רוסי באזור. מאז 2007 אנאנורי נמצא ברשימה המקדמית של אונסק"ו.

מה לראות בפנים

המתחם מתחלק לשני חלקים: המצודה, החלק העליון והשמור היטב, והביצור התחתון, שנשארו ממנו בעיקר חורבות. הדברים המעניינים ביותר נמצאים למעלה, ואפשר לסייר שם בלי שום תוכנית: בתוך החומות השטח בערך בגודל של חצר קטנה.

כנסיית ההשכבה (1689) היא המבנה המרכזי והסיבה העיקרית להתעכב. החזית הדרומית שלה מכוסה בגילופי אבן: צלב גדול שגפנים צומחות ממנו, בעלי חיים, ציפורים. הגילוף רדוד, ולכן בצהריים הוא כמעט נעלם, ובבוקר ובערב, כשהשמש נופלת עליו באלכסון, הוא מתבלט. אם החזית נראית לכם שטוחה ולא מרשימה, פשוט הגעתם בשעה הלא נכונה. בפנים שרדו חלקים מציורי המזבח; אחרי החצר המוארת העיניים צריכות כעשרים שניות כדי להתחיל להבחין במשהו.

לידה עומדת כנסיית מריה הבתולה, מוקדמת יותר וצנועה בהרבה: כמעט בלי עיטורים, רק נפח ובנייה. בחלק התחתון של המתחם נמצאת כנסיית מקורנאלי הקטנה, מהמאות ה-16–17.

המגדל המרובע הוא תחנה בפני עצמה. בפנים יש מדרגות צרות ותלולות ופתחים נמוכים; עדיף לעלות אחד-אחד ולא בשעת העומס, אחרת המדרגות הופכות לתנועה דו-סטרית. למעלה נפתחת פנורמה מלאה: הרים, הערוץ, פני המאגר השטוחים. כמעט תמיד נושבת שם רוח, גם כשבחצר שקט וחם, אז עדיף להחזיק את הכובע ביד.

הרבה מדלגים על הביצור התחתון, וחבל: משם החומות נראות כמו שהתוקפים ראו אותן, ובדרך כלל אין שם אף אחד.

סיור נינוח במצודה לוקח כשעה. אם רוצים לרדת לחורבות התחתונות, קרוב יותר למים, הוסיפו עוד 30–40 דקות. הכניסה חופשית, שעות הפתיחה 10:00–18:00.

איך מגיעים מטביליסי

ברכב זה הקטע הקל ביותר של הדרך הצבאית הגאורגית. מטביליסי לאנאנורי 66–70 ק"מ, בערך 50–60 דקות על כביש S3. בקטע הזה אין סרפנטינות והכביש במצב טוב; הדבר היחיד שצריך להתרגל אליו הוא המשאיות בדרך לגבול הרוסי והעקיפות דרך הנתיב הנגדי. המבצר עומד ממש ליד הכביש, משמאל בכיוון הנסיעה; הפנייה לחניון קצרה, אז האטו מראש.

רכב שכור פותר כאן את העיקר: זמן. עם MY.DRIVE אפשר לצאת מטביליסי בשבע בבוקר, להגיע לפתיחה ולראות את המבצר כשהאוטובוסים עוד בדרך, ואז להמשיך הלאה, לגודאורי או ישר לקזבגי. במרשרוטקה לוח הזמנים מחליט בשבילכם.

בלי רכב: מיניבוסים לכיוון סטפנצמינדה, גודאורי ופסנאורי יוצאים מתחנת האוטובוסים ליד תחנת המטרו דידובה. בקשו מהנהג להוריד אתכם באנאנורי. הנסיעה לוקחת כשעה והמחיר 4 לארי. בחזרה עוצרים תחבורה חולפת על הכביש, ולא תמיד יש מקום פנוי, אז כדאי להשאיר מרווח זמן.

איך מגיעים מגודאורי

מגודאורי לאנאנורי כ-50 ק"מ במורד הדרך הצבאית הגאורגית, בערך 40 דקות. הכביש יורד מהמעבר אל העמק: סרפנטינות, נופי הרים, בלי פקקים.

אם הגעתם לגודאורי לעונת הסקי, הגיוני להשאיר את אנאנורי לנסיעה חזרה לטביליסי: המבצר יהיה בדיוק בדרך, ואחרי יום על המסלולים חצי שעה של הליכה על החומות מרגישה כמו מנוחה ולא כמו עוד סעיף במסלול.

איך מגיעים מקזבגי (סטפנצמינדה)

מסטפנצמינדה לאנאנורי כ-85 ק"מ, בערך שעה וחצי דרומה. כל הנסיעה עוברת על הדרך הצבאית הגאורגית, כולל מעבר ג'ווארי: הקטע הזה מתואר בפירוט במדריך מטביליסי לקזבגי ברכב.

השיטה שעובדת הכי טוב: לצאת מסטפנצמינדה אחרי ארוחת הבוקר, לבלות שעה במבצר ולהיות בטביליסי עד הצהריים. בדרך חזרה האור בדרך כלל טוב יותר מאשר בדרך למעלה: השמש כבר גבוהה והמאגר מקבל את הצבע שלו.

כמה זמן להקדיש

שלושים עד ארבעים דקות, אם רק יורדים מהכביש: חצר המצודה, כנסיית ההשכבה מבחוץ ועלייה מהירה למגדל. זה מספיק כדי להבין את המקום, וזה לא שובר את היום.

שעה היא האפשרות ההגיונית. יש זמן להיכנס לכנסיות, לעלות למגדל בלי לחכות בתור לשום כיוון ולהסתובב על החומות בקצב שלכם. בדרך כלל זה מה שאני משאירה למקום כשאני ממשיכה הלאה להרים.

שעה וחצי עד שעתיים, אם יורדים לחורבות התחתונות ועוצרים בנקודת התצפית ליד סכר ז'ינוואלי. אחרי שאוטובוסי הטיולים עוזבים, החצר מתרוקנת והמבצר מרגיש אחרת לגמרי: רוח, מים וכמעט אף אחד על המדרגות.

לא שווה לנסוע מטביליסי ובחזרה רק בשביל אנאנורי: שעה לכל כיוון בשביל שעה של סיור. אבל כעצירה בדרך הוא כמעט לא עולה לכם זמן: אתם בכל מקרה על הכביש הזה.

מתי לבוא

אוטובוסי הטיולים מגיעים בגל מאמצע היום בערך, ובעונה הגבוהה חצר המצודה נעשית צפופה. בבוקר בשעת הפתיחה, או אחרי חמש בערב, זה מקום אחר לגמרי: שומעים את הרוח ואת המים.

אביב ותחילת הקיץ הם ההימור הטוב ביותר: המאגר מלא והמדרונות ירוקים. בסתיו יש פחות אנשים והאור רך, אבל המים עלולים להיסוג מהחומות. בחורף המבצר פתוח, ובשלג הוא נראה מרשים במיוחד; את הקטע הזה של הכביש בדרך כלל מפנים, בניגוד לקטע הגבוה יותר לכיוון המעבר, שנסגר במזג אוויר גרוע. אם אתם נוסעים בעונה הקרה, בדקו את מצב הכבישים לפני היציאה, ואל תניחו שאם הגעתם לאנאנורי תגיעו גם לגודאורי.

מידע מעשי

• חניה: חינם, ממש ליד המבצר. בדרך כלל יש מקום, אבל בשעה העמוסה ביותר תתמרנו בין אוטובוסים.
• אוכל: כמה מקומות ליד החניון: חינקלי, חצ'אפורי, קפה. רמה של אוכל דרכים ולא מסעדת שף, אבל יאכילו אתכם גם מחוץ לעונה.
• לבוש: בכנסיות נדרשים כתפיים וברכיים מכוסות, ולנשים כיסוי ראש; ליד הכניסה משאירים לא פעם צעיפים ובדים להתעטף. נעליים שלא מחליקות הן רעיון טוב: האבן בתוך החומות שחוקה וחלקה במקומות מסוימים.
• עם ילדים: קל להסתובב בחצר, אבל המדרגות במגדל תלולות ואין בהן מעקה של ממש; עדיף להחזיק את הקטנים ביד או לוותר על המגדל הפעם.
• נקודת התצפית ליד הסכר של מאגר ז'ינוואלי נמצאת 2–3 ק"מ מהמבצר, עשר דקות כולל העצירה; משם רואים את כל אגן המים.

איך לשלב במסלול

אנאנורי כמעט אף פעם לא יעד בפני עצמו, וזה בסדר. שילובים שעובדים:

• יום יציאה מטביליסי: מצחתה ← אנאנורי ← נקודת התצפית ליד הסכר ← חזרה. 5–6 שעות נינוחות, בלי לרוץ.
• בדרך להרים: אנאנורי ← גודאורי עם הקשתות של רחבת התצפית ← קזבגי. כאן המבצר הוא חימום לפני המעבר.
• בדרך חזרה מהצפון: סטפנצמינדה ← אנאנורי ← מצחתה ← טביליסי. מצחתה נמצאת 20 ק"מ מטביליסי, כך שאפשר להספיק אותה גם בערב.

בשורה התחתונה

שעת נסיעה מטביליסי, כניסה חופשית, שעה לסיור: היחס בין המאמץ לחוויה כאן הוא מהטובים בארץ. בפנים מחכה מבצר אמיתי מימי הביניים עם כנסיות מגולפות מהמאה ה-17, לא העתק משוחזר, ונוף ששווה לטפס בשבילו במדרגות לא נוחות. עם רכב אתם מחליטים כמה זמן להישאר: ארבעים דקות בין שתי נקודות במסלול, או חצי יום עם המאגר והחורבות התחתונות.