טיולי יום מטביליסי ברכב: שישה מסלולים ליום אחד

מטביליסי אפשר לצאת ליום אחד ולהגיע לקזבגי הגבוהה, לארץ היין של קחתי, למנזר מערות על גבול אזרבייג׳ן או למעיינות המינרליים החמימים של בורג׳ומי. המרחקים נעים בין 20 ל־160 ק״מ, הכבישים ברובם סלולים, ולרוב המסלולים האלה מספיקה מכונית סדאן רגילה. הנה שישה כיוונים שנסעתי בהם בעצמי, עם הערה איפה באמת כדאי מרווח גחון גבוה יותר.

מצחתה וג׳ווארי: 20 דקות ושני אתרי אונסק״ו

מצחתה היא האפשרות הקרובה והפשוטה ביותר, אם היום כבר התחיל מאוחר או אם רוצים לדחוס כמה עצירות יחד. היא נמצאת כ־20 ק״מ ממרכז טביליסי, והנסיעה לוקחת 25–30 דקות בכביש ישר ובמצב טוב.

למצחתה מגיעים בשביל קתדרלת סווטיצחובלי מהמאה ה־11. לפי המסורת, שמורה בה כותונתו של ישו. אחר כך כמעט כולם עולים להר שמעבר לעמק, אל מנזר ג׳ווארי: הסרפנטינה קצרה, העלייה מתונה והאספלט חלק. מהרחבה שליד המנזר רואים למטה את מפגש הנהרות קורה ואראגווי, בדיוק הנוף שלרמונטוב תיאר ב״מציר״.

בבוקר החניון ליד סווטיצחובלי כמעט ריק מאוטובוסים של קבוצות מאורגנות, הם מתחילים להגיע בסביבות 10 או 11. אם יוצאים מטביליסי ב־8 או 8:30, אפשר לבלות חצי שעה בקתדרלה כמעט לבד, וזה בעצם הנימוק היחיד להשכמה כאן: אין הרבה מעבר לזה, וכל המסלול נגמר תוך 2–3 שעות. הכי הגיוני לשלב את מצחתה עם משהו נוסף, למשל קטע לכיוון הדרך הצבאית הגאורגית אם הזמן מאפשר.

הדרך הצבאית הגאורגית: אננורי, גודאורי, קזבגי

זה טיול היום העשיר ביותר מטביליסי, וגם הארוך ביותר. עד סטפנצמינדה (קזבגי) יש כ־150 ק״מ לכל כיוון, 2.5–3 שעות בלי עצירות. עם עצירות, תחשבו על יום שלם.

מבצר אננורי. העצירה הראשונה בדרך, כ־70 ק״מ מטביליסי, 40–50 דקות נסיעה בכביש הראשי. המבצר עומד על שפת מאגר ז׳ינוואלי: מים בצבע טורקיז מול מגדלים אפורים. רק בשביל זה שווה לצאת מהרכב לפחות ל־20 דקות.

גודאורי. אתר סקי בגובה 2,200 מ׳, כ־120 ק״מ מטביליסי. בקיץ מגיעים בשביל הרכבל והנוף לרכס הקווקז, בחורף בשביל הסיבה הברורה. הכביש לגודאורי סלול ובעונה החמה אין בו הפתעות, ואם נשארים כמה ימים, די קל לשכור רכב במקום.

מעבר ג׳ווארי (מעבר הצלב). הנקודה הגבוהה ביותר במסלול, 2,379 מ׳. המעבר פתוח כל השנה, אבל בחורף הוא מתכסה קרח וסופות שלג, ולפעמים המשטרה עוצרת את התנועה עד שמפנים אותו. אם מתכננים את הטיול הזה בין נובמבר למרץ, צמיגי חורף הם חובה בלי ויכוח. לצמיגי קיץ אין מה לחפש שם למעלה, גם אם התחזית נראית בהירה.

סטפנצמינדה וכנסיית השילוש הקדוש בגרגטי. העיירה הקטנה למרגלות הקזבק, כ־150 ק״מ מטביליסי. אל כנסיית השילוש מהמאה ה־14 עולה כביש סלול ישר מהדרך הראשית. הוא צר ותלול, אבל ממרץ עד נובמבר אפשר לעלות בו ברכב רגיל. נהגים מקומיים שמחכים בפנייה מציעים לא פעם ״להקפיץ אתכם בג׳יפ״ תמורת 40–50 לארי, למרות שהדרך כבר מזמן איננה דרך עפר. אין סיבה לשלם אם נוח לכם לנהוג בעצמכם ואתם לא ממהרים. בחורף הקטע הזה מכוסה קרח ושלג, וזה בדיוק המקרה שבו קרוסאובר או הנעה כפולה הם לא עניין של יוקרה, אלא דרך לא להחליק בסיבוב עם תהום לצדו.

צריך הנעה כפולה לטיולים מטביליסי?

למצחתה, סיגנאגי, גורי ובורג׳ומי לא צריך. סדאן רגילה מספיקה כל השנה. בדרך הצבאית הגאורגית בחורף (בערך מנובמבר עד מרץ) צריך צמיגי חורף, ולעלייה לכנסיית השילוש בגרגטי בשלג עדיף רכב עם הנעה כפולה. לדויד גארג׳ה לא צריך הנעה כפולה: דרך סגרג׳ו האספלט מגיע עד החניון.

ולגבי ההגבלות שכתובות בחוזי ההשכרה: תושטי, אושגולי (מעל מסטיה), ושלובאני וג׳וטה בדרך כלל אסורים בהשכרה רגילה, לא משנה באיזה רכב נוסעים. זה תנאי בחוזה, לא שאלה של מה הרכב מסוגל לעשות. אף אחד מהמסלולים בכתבה הזו לא נופל תחת הגבלות כאלה, אבל אם יש לכם בראש משהו מחוץ לרשימה, כדאי לבדוק את האזור מראש, גם במדריך לבחירת רכב.

סיגנאגי וקחתי: עיירה ויין ביום אחד

סיגנאגי, ״עיר האהבה״ על גבעה מעל עמק אלזני, נמצאת 110 ק״מ מטביליסי. הכביש טוב והנסיעה לוקחת 1.5–2 שעות. זה אחד המסלולים הנדירים שבהם האספלט חלק מתחילתו ועד סופו, כל רכב יגיע.

שווה לתכנן בדרך עצירה בסגרג׳ו או בקוורלי. שם מרוכזים היקבים, משמות גדולים כמו קינדזמראולי מראני ועד מרתפים משפחתיים קטנים שבהם בעל הבית מוזג את הטעימה בעצמו. אם מתכננים לטעום יין, מי שלא שתה נוהג אחר כך. הכלל כאן זהה לכל מקום אחר.

בסיגנאגי עצמה כדאי לעלות על חומת המבצר מהמאה ה־18. נשתמרו ממנה כמעט 40 הקטאר ו־18 מגדלי שמירה, ומלמעלה רואים את כל עמק אלזני, וביום בהיר גם את פסגות הקווקז המושלגות באופק. שני קילומטרים מהעיירה נמצא מנזר הנשים בודבה, שבו שמורים שרידיה של נינו הקדושה, שהביאה את הנצרות לגאורגיה. השביל אל מעיין נינו הקדושה יורד שלושה קילומטרים דרך היער, ובדיוק אותם שלושה קילומטרים צריך לעלות חזרה. בעונות המעבר הבוץ נעשה חלקלק, אז אם מחליטים ללכת, כדאי להקדיש לקטע הזה לפחות שעה.

דויד גארג׳ה: מנזר מערות על הגבול

מתחם מנזרים מהמאה ה־6 בלב חצי מדבר, חלקו בשטח גאורגיה וחלקו בשטח אזרבייג׳ן. הוא נמצא כ־70 ק״מ מטביליסי, בערך שעה וחצי נסיעה. המסלול עובר דרך סגרג׳ו ואודבנו: אספלט לכל אורך הדרך, בלי דרך עפר, ורכב רגיל מתאים בהחלט.

לברת דויד היא החלק התחתון והפעיל של המתחם, והיא פתוחה לכולם. החלק העליון, אודבנו, עם ציורי קיר מהמאות ה־9 עד ה־14, דורש עלייה לאורך הרכס: כ־2.5 ק״מ לכל כיוון, בלי צל. בקיץ עושים את זה מוקדם בבוקר או לקראת ערב, כי ביולי ובאוגוסט האבן מתלהטת כל כך שהמסלול מרגיש חם בעשר מעלות טובות יותר מטביליסי. קחו מים, למעלה לא מוכרים. גם דרכון שימושי: השביל עובר לאורך הגבול, ולפעמים השומרים בודקים מסמכים.

הנוף מסביב הוא גבעות בצבע חלודה בלי עץ אחד, והניגוד הזה הוא כל העניין: לפני חצי שעה הייתם בקחתי הירוקה, וכאן זה נראה יותר כמו מרכז אסיה מאשר קווקז.

אופליסציחה וגורי: עיר מערות ומוזיאון סטלין

שילוב שנכנס בנוחות ביום אחד בלי לחץ. אופליסציחה, עיר מערות שנחצבה בסלע אלף שנה לפני הספירה, נמצאת כ־100 ק״מ מטביליסי דרך גורי, בערך שעה וחצי בדרך.

העיר עומדת על צוק מעל המטקווארי, והמעברים בין החדרים צרים ובמקומות מסוימים חלקלקים גם במזג אוויר יבש. סוליה שטוחה היא חובה, ונעלי ספורט מתאימות למסלול הזה יותר מסנדלים. אפשר לשוטט באתר שעה עד שעה וחצי: אולם הכס, מרתפי היין, המקדש הפגאני עם תקרה שמחקה קורות עץ, למרות שכולה נחצבה מגוש אבן אחד.

גורי שבדרך היא עיר הולדתו של סטלין, והמוזיאון המוקדש לו הוא עדיין אחד השנויים במחלוקת במדינה: חלק מהתצוגה מוצג בלי שום ריחוק ביקורתי, וחלק בדיוק להפך. אם לעצור כאן תלוי בכמה הנושא מעניין אתכם. לביקור כדאי להקדיש שעה.

בורג׳ומי ובקוריאני: מים, פארק ואוויר הרים

בורג׳ומי היא עיירת מרפא שהמים המינרליים שלה מוכרים כנראה יותר מגאורגיה עצמה. היא נמצאת כ־160 ק״מ מטביליסי, שעתיים וחצי בדרך. הכביש סלול לכל אורכו.

בפארק המרכזי של בורג׳ומי יש ביתני שאיבה שמגישים מים מינרליים ישר מהמעיין. הם יוצאים חמימים, והטעם שונה בבירור מזה של הבקבוק, חד יותר. ליד הפארק יש רכבל ושמורת טבע קטנה של בורג׳ומי, עם שבילים שאורכם משעה ועד יום שלם. לטיול יום מספיקה הליכה קצרה של 1.5–2 ק״מ.

אם הזמן מאפשר, בקוריאני נמצאת עוד 30 ק״מ של סרפנטינות מבורג׳ומי, כ־40 דקות לכל כיוון. זה כפר סקי בגובה 1,700 מ׳, שבקיץ נוסעת בו רכבת המסילה הצרה ״קוקושקה״, ויש בו מה לראות גם בלי שלג. יחד עם בורג׳ומי זה כבר יום עמוס: צריך לצאת מוקדם, בסביבות 8 בבוקר, כדי לא לחזור לטביליסי בחושך בכביש הררי.

מה כדאי לדעת לפני היציאה

את כל ששת המסלולים אפשר לעשות בסדאן רגילה ברוב חודשי השנה, חוץ מהקטע החורפי של הדרך הצבאית הגאורגית, שאליו לא כדאי לצאת בכלל בלי צמיגי חורף או הנעה כפולה. ליום עם כמה עצירות כדאי להשאיר מרווח זמן: כבישי ההרים בגאורגיה כמעט אף פעם לא ישרים, והנופים בדרך בדרך כלל גורמים לעצור יותר ממה שתכננתם. לפני היציאה שווה לעבור על הפרטים המעשיים של השכרת רכב בטביליסי: חניה, פיקדון וניירת עובדים כאן אחרת ממה שאתם רגילים באירופה.