תחנות דלק בגאורגיה: מחירים, רשתות ואיך מתדלקים
כמה עולים בנזין, סולר ו־CNG בגאורגיה, על אילו רשתות אפשר לסמוך, איך עובד תדלוק עם מתדלק, איפה למלא את המיכל לפני ההרים ומה המצב עם עמדות טעינה לרכב חשמלי.
דלק בגאורגיה עולה בערך ₾3.70 לליטר (כ־$1.40): זול יותר מברוב אירופה, ויקר יותר ממה שמבקרים ממדינות ברית המועצות לשעבר רגילים אליו. היתרון הוא שאין כאן כבישי אגרה לרכבים פרטיים, כך שכל תקציב הדרך בטיול הוא המיכל ותו לא. הפרטים במדריך על כבישי ה"אגרה" של גאורגיה. התדלוק עצמו נוח במיוחד: לא צריך לצאת מהרכב, מתדלק ממלא את הדלק, ואפשר לשלם בכרטיס. הדקויות מתחילות במקום שבו מתחיל הגובה, כלומר בהרים, וברכב שכור.
כמה עולה דלק בגאורגיה
מחירי ייחוס לאביב 2026, בתחנות של הרשתות הגדולות:
| סוג דלק | מחיר לליטר |
|---|---|
| בנזין 95 (Premium) | ~₾3.55–3.70 |
| בנזין 98 (Super) | ~₾3.69–3.99 |
| סולר | ~₾3.80–4.20 |
| CNG (מתאן) | ~₾1.30–1.50 |
| LPG (גפ״מ) | נדיר |
ההפרש בין הרשתות הגדולות הוא ₾0.10–0.13 לליטר, כלומר כמה לארי על מיכל מלא. אין טעם לחצות חצי עיר בשביל משאבה זולה: איכות הדלק חשובה יותר, וגם זה שהתחנה פתוחה כשאתם צריכים אותה.
לתכנון התקציב: טביליסי–קזבגי (כ־150 ק״מ לכיוון) עולה בערך ₾70–80 הלוך ושוב בקרוסאובר רגיל. לבאטומי (כ־370 ק״מ) יוצא בערך ₾85–90.
⚠️ בהרים הצריכה עולה ב־30–50%: עליות ללא הפסקה, הילוכים נמוכים, מזגן. אם במסלול יש מעברי הרים, תכננו את הדלק עם מרווח ולא לפי הנתונים בספר הרכב.
אילו רשתות לבחור, ולמה איכות חשובה ממחיר
בגאורגיה יש כמה רשתות גדולות עם איכות דלק צפויה. כדאי להיצמד אליהן, במיוחד ברכב שכור:
- Wissol — הרשת הרחבה ביותר, יותר מ־100 תחנות ברחבי גאורגיה. נמצאת בכל מקום חוץ מתושטי, רצ׳ה וחבסורטי. בהרבה תחנות יש חנות Smart צמודה, ואפשר לקנות בה קפה סביר.
- SOCAR — מותג אזרבייג׳ני עם הרבה נקודות בטביליסי ולאורך הכבישים הראשיים. מקבלים כרטיסים בכל מקום.
- Gulf — איכות טובה, מחירים קצת גבוהים יותר. פופולרית בקרב נהגים מקומיים.
- Rompetrol — חברה רומנית עם מוניטין של אחד הדלקים הטובים במדינה. במחיר קצת מעל הממוצע.
- Lukoil — פריסה רחבה, איכות עקבית.
מילה על איכות, בקצרה ולעניין. בגאורגיה הפסקתי מזמן לבחור תחנה לפי המספר הנמוך ביותר על לוח המחירים. כמה טטרי לליטר כמעט לא מורגשים בתקציב הטיול, אבל דלק מוזר מורגש מיד: הרכב מטפס בעצלתיים, הצריכה זוחלת למעלה, וברכב שכור זו עוד סיבה להרגיש לא בנוח. ברשתות שלמעלה הדלק צפוי. לא "אירופי" לגמרי, אבל עקבי. העקביות כאן חשובה יותר מהשמות השיווקיים Premium ו־Super.
את התחנות הקטנות בלי שם עדיף לעבור על פניהן. אם אין בסביבה אף רשת מוכרת, תסתכלו איפה חונים נהגי המוניות ונהגי המשאיות לטווח ארוך: הם נוסעים באותו מסלול כל יום וזוכרים מהר דלק גרוע. הכלל הפשוט שלי: כשיש ספק, אני לוקחת 95 ב־Wissol, SOCAR, Gulf, Rompetrol או Lukoil, ולא עושה ניסויים על המזל רגע לפני מעבר הרים. לחסוך שניים־שלושה לארי לא שווה את זה.
איך עובד התדלוק
אם זו הפעם הראשונה שלכם מאחורי ההגה בגאורגיה, הסדר הוא כזה:
- נעצרים ליד המשאבה. בדרך כלל מתדלק יראה לכם איפה לעצור.
- אומרים מה צריך. או סכום בלארי ("שלושים לארי"), או סוג דלק וכמות. לכל רשת יש שמות משלה, Premium, Super, Euro, ולכן קל יותר לבקש לפי מספר: 95, 98, דיזל. ברשתות הגדולות הרבה מתדלקים מדברים רוסית, ובמקום שאף אחד לא מדבר, תנועות ידיים עובדות מצוין.
- המתדלק ממלא את הדלק. אין צורך לצאת. היוצא מן הכלל הוא תחנות CNG (מתאן): שם כל הנוסעים חייבים לצאת מהרכב ולחכות באזור הבטוח, וזה לא עניין פורמלי.
- משלמים. בקופה או ישירות למתדלק. ברשתות הגדולות מקבלים כרטיסים; בתחנות קטנות ובהרים עדיף שיהיה מזומן בלארי.
💡 טיפ למתדלק לא חובה. להשאיר קצת עודף זה בסדר גמור, מקבלים את זה בנחת ובתודה.
לגבי מטבע: בתחנות לא מקבלים דולרים ואירו, התשלום רק בלארי. החליפו כסף מראש או משכו מכספומט בעיר. לחפש צ׳יינג׳ עם חצי מיכל בדרך למעבר הרים זה לא בילוי משמח.
דלק במסלולי הרים
ככל שמתרחקים מהכביש הראשי, המשאבות נעשות נדירות יותר, וה־CNG נעלם ראשון.
קזבגי (הדרך הצבאית הגאורגית): יש תחנות במצחתה, בגודאורי ובסטפנצמינדה. תחנות CNG מעטות, בערך עד הפנייה לוולדיקבקז, ומשם והלאה יש רק בנזין וסולר. התוכנית הכי הגיונית היא לתדלק בטביליסי לפני היציאה, או במצחתה. על המסלול עצמו, ראו את המדריך מטביליסי לקזבגי ברכב.
תושטי: אין שום תחנה רשמית. בחלק מהכפרים מוכרים דלק מג׳ריקנים, ביוקר ובאופן לא צפוי. לתושטי יוצאים עם מיכל מלא, ואם אפשר גם עם ג׳ריקן רזרבי.
סוואנטי ורצ׳ה: יש תחנות במסטיה, אבל לא הרבה. CNG ו־LPG כמעט לא קיימים. תדלקו בקותאיסי או בזוגדידי לפני שעולים להרים.
באטומי ומערב גאורגיה: כאן פשוט: התשתית צפופה והמחירים בערך ברמה של טביליסי.
הכלל שבאמת עובד בשבילי: בהרים המיכל אף פעם לא יורד מתחת לחצי. לא כי התחנות ייגמרו לגמרי, אלא כי ערב בסטפנצמינדה או במסטיה עם משאבה סגורה ושלושה ג׳יפים בתור הוא תרחיש רגיל, ונעים יותר לפתור אותו עם חצי מיכל מאשר עם נורת אזהרה דולקת.
אם הרכב שכור
שלושה דברים ששווה לברר לפני שיוצאים מהמגרש. הם גם חלק מרשימת הבדיקה באיסוף הרכב:
- איזה דלק הרכב לוקח — בנזין, סולר, לעתים רחוקות גז. תבדקו את המדבקה על מכסה הדלק במקום לסמוך על הזיכרון.
- תנאי ההחזרה. הרבה חברות עובדות בשיטת מיכל מלא במסירה, מיכל מלא בהחזרה; בדקו את התנאים בחוזה ולא לפי העין. חוסר מחויב לעתים קרובות לפי תעריף החברה, שגבוה ממחיר השוק.
- ג׳ריקן, אם תושטי או חבסורטי בתוכנית.
ב־MY.DRIVE סוג הדלק מצוין במסמכים, כך שאין צורך לנחש; ואם המסלול מוביל לאזורים שקשה להגיע אליהם, המנהלים יגידו לכם מראש איפה כדאי להשלים דלק בדרך.
ובנפרד: דלק לא נכון במיכל פירושו תיקון על חשבונכם, כי הרכב לא שלכם. אם אתם לא בטוחים, שאלו את המתדלק והראו לו את המסמכים. זו שיחה של שלושים שניות.
רכבים חשמליים וטעינה
רכב חשמלי בגאורגיה כבר לא אקזוטי: חלקו ברישומים החדשים גדל כל שנה, והתשתית מדביקה את הקצב. הרשתות הפעילות הן EV Georgia, Charger Plus, DaTene ו־Moveo. ב־Moveo יש מטענים מהירים עד 360 קילוואט. ב־2025 הודיעה עיריית טביליסי על עוד 198 עמדות ברחבי העיר, חלקן בחינם, בחסות ProCredit Bank.
מחוץ לבירה יש מטענים בבאטומי, בקותאיסי ובגודאורי. לעומת זאת, לתושטי, לרצ׳ה ולסוואנטי העילית עוד לא כדאי לנסוע ברכב חשמלי, כי אין שם עמדות טעינה. אם אתם מתכננים מסלול ברכב חשמלי או בהיברידי נטען, בדקו את המפה ב־ev-georgia.net ואמתו את הפרטים מול חברת ההשכרה.
בקצרה
במסלולים התיירותיים, טביליסי, קזבגי, באטומי, קותאיסי, דלק הוא לא בעיה בכלל. היצמדו לרשתות המוכחות (Wissol, SOCAR, Gulf, Rompetrol, Lukoil), שלמו בלארי, החזיקו קצת מזומן לתחנות בהרים, ובקשו דלק לפי מספר ולא לפי שם מותג. בהרים אל תתנו למיכל לרדת מתחת לחצי, ולתושטי ולמקומות דומים צאו עם מיכל מלא ורזרבה. מכל הרשימה, זה הדבר היחיד שבאמת שווה להקפיד עליו.
