הגן הבוטני בטביליסי: מחירים, כניסות ומסלול לחצי יום

הגן הבוטני הלאומי של גאורגיה משתרע על כ־130 הקטרים בערוץ נהר צבקיסיסצקלי, ממש מאחורי מבצר נריקלה. כרטיס למבוגר עולה 4 לארי, והגן נפתח כל יום ב־9:00. שעה וחצי מספיקות לסיבוב קצר למטה לאורך המים; לכל השטח, כולל הטרסות העליונות, כדאי להקדיש חצי יום. אם אתם מתכננים יום בטביליסי, הגן משתלב יפה במסלול של יום אחד ובסקירה של הפארקים בעיר.

למה לצפות מהמקום

הגן הבוטני של טביליסי לא דומה במיוחד לפארק אירופי עם מדשאות גזומות ושלט ליד כל שיח. זה ערוץ מיוער עם שבילים, גשרים, בריכות ושרידים של קירות תמך ישנים. חלק מהטרסות הוקמו עוד בימי מלכי גאורגיה: גנים על המדרון הזה מוזכרים כבר מהמאה ה־17, הרבה לפני שמישהו דיבר על בוטניקה.

תאריך הייסוד הרשמי הוא 1845, כשבהוראת וורונצוב, המושל של הקווקז, הוקם כאן הגן הבוטני הראשון בדרום הקווקז. במשך כמעט מאה שנה הוא היה המרכז המדעי המוביל באזור: חקרו בו את צמחיית הקווקז והתאימו לאקלים צמחים מיובאים. בשנות התשעים נעלם המימון, חלק מהאוספים מתו והחממות סבלו מהפסקות חשמל בלתי פוסקות.

היום הטיפול בגן לא אחיד. החלק התחתון מסודר, וככל שעולים גבוה יותר הוא נראה יותר כמו יער רגיל עם שבילים. יש מי שרואים בזה חיסרון. אצלי זה הפוך: רבע שעה ממיידן אפשר ללכת עשרים דקות בלי לפגוש אף אחד.

כמה עולה הכניסה לגן הבוטני ומתי הוא פתוח

המחירים סמליים, וכך הם כבר שנים:

• כרטיס למבוגר: 4 לארי
• סטודנט: 1 לארי
• תלמיד: 0.5 לארי
• משפחה: 6 לארי
• ילדים בגיל הגן: חינם
• החממה עם הצמחים הטרופיים: +1 לארי

קחו מזומן בשטרות קטנים. בקופה יש מסוף אשראי, אבל הוא לא תמיד עובד, ובתשע בבוקר לא יהיה מי שיפרוט לכם שטר של 100 לארי.

הגן פתוח כל יום, בלי ימי מנוחה, מ־9:00. בקיץ השערים נסגרים בסביבות 19:30; בחורף מוקדם יותר, קרוב ל־18:00. מכירת הכרטיסים נפסקת בערך שעה לפני הסגירה, כך שאין טעם להגיע ברגע האחרון.

פעם אחת באוקטובר נכנסתי קצת אחרי חמש, בטוחה שאספיק לעלות לגשר העליון ולחזור. לא הספקתי. בערוץ מחשיך הרבה יותר מוקדם מאשר בעיר שלמעלה, ואת עשרים הדקות האחרונות ביליתי בירידה על החצץ כמעט במישוש. מאוקטובר עד מרץ עדיף להגיע לפני שלוש אחר הצהריים.

שתי כניסות: מנריקלה מלמעלה או ממרחצאות הגופרית מלמטה

הכניסה התחתונה (הראשית) נמצאת ברחוב בוטניקורי, כמה מאות מטרים ממרחצאות הגופרית. עולים ברחוב ליד מסגד ג'ומה, והשערים יהיו משמאל. כאן יש קופה, מפת השטח, בית קפה, מגרש משחקים וברזיית מים.

הכניסה העליונה נמצאת ליד מבצר נריקלה. הדרך המהירה ביותר אליה היא ברכבל מפארק ריקה לתחנה העליונה, ומשם ברגל ליד המבצר לפי השלטים ובמורד המדרגות. העלייה לוקחת כמה דקות – קל לשלב עם יום אחד בעיר.

יש גם שער בצד של לגבתחווי, אבל הוא לא תמיד פתוח ולא כדאי לסמוך עליו.

אם צריך לבחור אפשרות אחת, היכנסו מלמעלה ורדו למטה. הפרשי הגובה בגן רציניים, וההבדל בין "ללכת בירידה" ל"ללכת בעלייה" מורגש כבר בדקה העשירית. סיבוב סביר לחצי יום נראה כך:

1. משאירים את הרכב ליד פארק ריקה.
2. עולים ברכבל לנריקלה ומתעכבים בתצפית.
3. נכנסים לגן דרך השערים העליונים ויורדים למפל ולגשרים.
4. יוצאים דרך השערים התחתונים ליד מרחצאות הגופרית ומפל לגבתחווי.
5. חוזרים לריקה לאורך הטיילת, כרבע שעה הליכה.

מנריקלה יורד לאמצע הגן גם אומגה: 270 מטר של כבל, בערך 50 לארי. הוא פועל בעונה ובמזג אוויר טוב; בגשם ובחורף הוא עלול להיות סגור.

מה רואים בפנים

• מפל בגובה 24 מטר. האטרקציה המרכזית של הגן והמקום היחיד שבו בקיץ נוצר תור של אנשים שמחכים להצטלם.
• הגשר המקושת מעל המפל, שנבנה ב־1914. ממנו רואים את המפלס התחתון של הגן, את העיר ואת הרכס שממול.
• שלושה גשרים מעל הצבקיסיסצקלי. הראשון ממש ליד הכניסה, השני מעל המפל, השלישי במורד הזרם.
• הגן היפני. קטן ומטופח, אבל זה לא קיוטו. שווה הצצה כשעוברים לידו; אין צורך ללכת עד לשם במיוחד.
• החממה הטרופית. צנועה בגודלה, והאוסף לא התאושש מהפסקות החשמל. תמורת לארי אחד זה קוריוז נחמד; אם תיכנסו עם ציפיות גבוהות, תתאכזבו.
• סבכי במבוק, שדרת ברושים, סקוויות, ארזים, טקסוס. הסקוויות כאן בוגרות ועומדות בקבוצה צפופה.
• הפנתיאון האזרבייג'ני ובניין בנק הזרעים בשלוחה צדדית של השביל הראשי. בפנתיאון קבור הסופר מירזה פתאלי אחונדוב.
• גן הסלעים, הבריכות וגן הוורדים קרוב יותר לחלק ההיסטורי.

ליד הגשר שמעל המפל תמיד קריר בכמה מעלות יותר מאשר על הטרסות, ויש ריח ברור של אבן רטובה. בחום של יולי אני יורדת לשם בכוונה בצהריים ומעבירה את השעות הקשות על ספסל ליד המים. הסתייגות אחת: בקיץ יש ליד הנהר הרבה יתושים קטנים, אז דוחה חרקים לא יזיק.

מסלולים וכמה זמן להקדיש

סיבוב קצר: 1,300 מטר, שעה עד שעה וחצי. מהכניסה התחתונה דרך הגשר האמצעי, דרך החלק ההיסטורי של הפארק המלכותי וחזרה לגשר התחתון. הוא עובר ליד הבריכות, הגן היפני ובית הקפה. מתאים אם הגן הוא התחנה השלישית שלכם אחרי נריקלה והמרחצאות.

אפשרות ביניים: שעתיים וחצי עד שלוש. הסיבוב הקצר ועוד העלייה לגשר העליון ולטרסות, עם יציאה דרך השערים ליד נריקלה.

כל הגן: 4–5 שעות. זה כבר טיול רגלי אמיתי של כשמונה קילומטרים, עם שבילים צדדיים, הפנתיאון והאזורים המרוחקים שבהם נגמרים גם האספלט וגם האנשים.

יש מעט שלטי הכוונה, וזו הטענה העיקרית שלי כלפי הגן. השבילים מתפצלים, חלק מהפיצולים נגמרים במבוי סתום או בסבך, ומפות אופליין מראות רק חלק מהשבילים. ללכת כאן לאיבוד באמת אי אפשר: הערוץ צר, הנהר למטה, ותמיד ברור לאיזה כיוון יורדים. אבל להוסיף לעצמכם עוד שעה – קל מאוד.

המשטח מגוון. אספלט וריצוף למטה, חצץ ואדמה מהודקת למעלה. אחרי גשם קטעי האדמה חלקלקים, במיוחד בירידות.

מתי הכי כדאי להגיע

• אפריל ומאי. פריחה, אירוסים, לילך, הירוק הכי עשיר בשנה. הזמן הטוב ביותר אם אתם באים בשביל הצמחים ולא בשביל הצל.
• יוני, יולי, אוגוסט. חם, אבל הערוץ והנהר מצילים את המצב. הגיעו לפני 11 בבוקר או אחרי 5 אחר הצהריים.
• אוקטובר. שלכת, אור רך, כמעט ריק. החודש האהוב עליי כאן.
• חורף. הגן עומד חשוף, והתבליט והחומות הישנות נראים בבירור. למעלה עלול להיות בוצי.

אין הבדל גדול בין ימי השבוע. בסופי שבוע מתאספות ליד הכניסה התחתונה משפחות מטביליסי עם ילדים, אבל מעל הגשר האמצעי כמעט אין אף אחד בשום יום.

איך מגיעים ברכב לגן הבוטני ואיפה משאירים את הרכב

הגן נמצא במרכז ההיסטורי, ולכן להגיע אליו קל יותר מאשר לחנות. הוא נמצא כ־20 ק"מ מנמל התעופה של טביליסי, כלומר 25–35 דקות בלי פקקים.

הרחובות סביב אבנוטובני צרים, חלקם חד־סטריים, ובעונה כמעט אין מקומות פנויים בחינם. ברובעים המרכזיים יש חניה אזורית לפי שעה: מ־1 עד 3 לארי לשעה, תלוי באזור. סוג האזור והתעריף מופיעים בשלט שמתחת לתמרור "P", והתשלום נעשה במסוף או באפליקציה לפי מספר הרישוי. ברכבים שכורים בדרך כלל הבעלים כבר שילם על היתר החניה השנתי, אבל אזורי החניה לפי שעה במרכז משולמים בנפרד: ודאו את הנקודה הזו כשאתם אוספים את הרכב – פרטים נוספים במדריך לחניה בטביליסי וביסודות ההשכרה.

בפועל הכי נוח להשאיר את הרכב בחניון בתשלום ליד פארק ריקה ולהמשיך ברגל או ברכבל. האפשרות השנייה היא האזור סביב אנדרטת פירוסמני וכיכר מיידן, אם יתמזל לכם למצוא מקום.

את הגן הבוטני קל לשלב ביום אחד עם נסיעה מחוץ לעיר: מצחתה נמצאת רק 25 ק"מ משם, ומשם עולים לג'ווארי וחוזרים לטביליסי עד הערב. רכב למסלול כזה קל יותר להזמין מראש, עוד לפני הטיסה. ב־MY.DRIVE רואים את המחיר הסופי עם כל העמלות, ואפשר לאסוף את הרכב ממש בנמל התעופה במקום לבזבז את היום הראשון על הסעה.

מה לקחת איתכם

• נעליים עם סוליה אוחזת. לא נעלי חדר כושר ובטח לא כפכפי ים.
• מזומן בשטרות קטנים לכרטיס ולחממה.
• מים. יש ברזיות, אבל לא בכל שביל, ובקטעים העליונים אין בכלל.
• משהו לנשנש. בית הקפה היחיד נמצא ליד הכניסה התחתונה. בפנים אין איפה לקנות אוכל, אבל אף אחד לא אוסר פיקניק ליד המים.
• כובע ודוחה חרקים בקיץ.
• סוללה ניידת אם אתם מתכננים לצלם: בערוץ הקליטה נעלמת במקומות מסוימים והטלפון מתרוקן מהר מהרגיל.

בפעם הראשונה נכנסתי לגן ישר אחרי מרחצאות הגופרית, בסנדלים שטוחים. מהגשר העליון יורדת ירידת חצץ ארוכה, ואת מאתיים המטרים האחרונים עשיתי בצעדי צד, נאחזת במעקה. ההנעלה חשובה כאן יותר מהעונה.

מה יש בסביבה

כשיוצאים דרך השערים התחתונים, נמצאים חמש דקות ממרחצאות הגופרית ומערוץ לגבתחווי עם המפל שלו, ממש בתוך העיר. מסגד ג'ומה נמצא ממול. למעלה – מבצר נריקלה ופסל אם גאורגיה (קרטליס דדה), ומשם נשקפת הפנורמה הטובה ביותר של העיר העתיקה. אם נשאר לכם כוח, עלו במדרגות בתלמי לרובע שמעל מיידן: חצרות שקטות, מרפסות וכמעט בלי תיירים. להשוואה של קנה מידה ואופי – הגן הבוטני בבאטומי הוא משהו אחר לגמרי: סובטרופי מעל הים וחצי יום נפרד במסלול שלכם.

השורה התחתונה

הכניסה לגן הבוטני בטביליסי עולה 4 לארי והוא נמצא רבע שעה הליכה ממיידן, אבל הוא מרגיש פחות כמו עיר ויותר כמו ערוץ הררי. היכנסו מלמעלה מנריקלה ורדו למרחצאות הגופרית: כך תחסכו ברגליים ותקבלו את הנופים בסדר הנכון. שעה וחצי מספיקות לסיבוב התחתון עם המפל; לכל השטח צריך חצי יום ונעליים טובות. בקיץ הגיעו בבוקר או בערב, ומאוקטובר עד מרץ – לפני שלוש אחר הצהריים.