הרכבלים של טביליסי: מחירים, שעות פעילות וקווים

בטביליסי יש ארבעה רכבלים ועוד פוניקולר שעולה להר מטאצמינדה. שלושה מהם שווים את הזמן שלכם: מפארק ריקה אל מבצר נריקלה, משדרות רוסתאוולי אל מטאצמינדה, ומפארק ואקה אל אגם הצבים. המחירים נעים בין 1 ל־12 לארי, אבל כל קו מקבל כרטיס תשלום אחר, ובדיוק שם רוב המבקרים נתקעים מול הקרוסלה.

ארבעת הקווים במבט אחד

• פארק ריקה–נריקלה. הקו התיירותי המרכזי, 500 מטר מעל העיר העתיקה, 2.5 לארי, בכרטיס Metromoney או בכרטיס אשראי ללא מגע.
• רוסתאוולי–מטאצמינדה. נפתח באוקטובר 2024 במקום הרכבל הסובייטי, 845 מטר, 12 לארי לתיירים זרים ו־3 לארי לאזרחי גאורגיה, רק בכרטיס של פארק מטאצמינדה.
• פארק ואקה–אגם הצבים. קרונות סובייטיים בלי מושבים, 1 לארי, בכרטיס Metromoney.
• האוניברסיטה–בגבי. לא קו תיירותי אלא קו של יוממים, מעל ערוץ נהר ורה. נכלל בתעריף העירוני הרגיל של 1 לארי.

הפוניקולר של מטאצמינדה הוא מבחינה טכנית מסילה ולא רכבל, והוא פועל מאז 1905. בשילוב עם הרכבל החדש הוא נותן את הדרך החכמה ביותר לעלות ולרדת, ולכן יש לו פרק נפרד בהמשך.

מפארק ריקה למבצר נריקלה

את הקו הזה כולם רואים. התחנה התחתונה נמצאת בכניסה לפארק ריקה מכיכר אירופה, והעליונה על רכס סולולאקי, שתי דקות הליכה ממבצר נריקלה ומפסל אם גאורגיה.

המספרים פשוטים. אורך הקו 500 מטר, הנסיעה נמשכת פחות משתי דקות, בכל קרון 8 מושבים, ושבעה קרונות נעים בלולאה. היצרנית האיטלקית Leitner בנתה אותו ב־2012, והוא מונגש לכיסאות גלגלים.

נסיעה לכיוון אחד עולה 2.5 לארי. משלמים בכרטיס Metromoney (הכרטיס עצמו עולה 2 לארי, וכרטיס אחד מספיק לקבוצה) או מצמידים כרטיס אשראי ללא מגע ישירות לקרוסלה. הקופה מקבלת מזומן, אבל התור שם כמעט תמיד ארוך יותר מאשר בשער.

שעות הפעילות משתנות לפי עונה. בקיץ הקו פועל מ־10:00 עד חצות; מ־1 בנובמבר הוא נסגר ב־22:00. בשעה הזאת העיר העתיקה כבר מוארת, והירידה בחושך עדיפה על העלייה באור יום.

מה רואים בפועל: קודם את נהר המטקווארי ואת גשר השלום מזכוכית, אחר כך את כיפות הרעפים של מרחצאות הגופרית באבאנוטובני, ומשמאל נכנסת לתמונה כנסיית מטחי. בעלייה כדאי לעמוד בצד ימין של הקרון. החלון השמאלי פונה אל המדרון.

ערב אחד ביולי, בשמונה, התור בתחנה התחתונה השתרך עד המזרקה וחיכיתי בערך עשרים דקות. היום אני מגיעה לפני שש או אחרי עשר, כשכולם כבר ירדו למיידן לארוחת ערב.

לא חייבים לחזור ברכבל. מהתחנה העליונה יורד שביל לאורך חומות המבצר אל מרחצאות הגופרית ורחוב אבאנו, בערך רבע שעה ברגל. נעלו נעליים עם אחיזה טובה, האבנים שחוקות וחלקות.

משדרות רוסתאוולי למטאצמינדה

הקו החדש ביותר, וזה עם ההיסטוריה הכבדה ביותר. הרכבל המקורי נפתח ב־1959 והפסיק לפעול ב־1 ביוני 1990 אחרי תאונה שבה נהרגו 19 בני אדם. הוא עמד נטוש 34 שנה. הקו החדש נפתח ב־18 באוקטובר 2024: הקרונות והמכונות של היצרנית האוסטרית Doppelmayr, והתחנה התחתונה ההיסטורית שוקמה ולא נבנתה מחדש, כולל החלונות הגבוהים וגרם המדרגות הלולייני.

איך זה עובד היום:

• התחנה התחתונה נמצאת בשדרות רוסתאוולי 52, בחצר האקדמיה למדעים, עשר דקות הליכה מכיכר החירות.
• אורך הקו 845 מטר, הנסיעה נמשכת כ־4 דקות, ופועלים בו 21 קרונות עם 8 מושבים בכל אחד.
• התחנה העליונה נפתחת ישר אל מרפסת התצפית של מטאצמינדה ואל מסעדת Funicular.

בתשלום מתחיל הבלבול. כרטיס Metromoney לא עובד כאן. צריך כרטיס פלסטיק של פארק מטאצמינדה, 2 לארי, שנמכר בשתי התחנות ונטען בסכום שאתם מתכננים להוציא. אותו כרטיס משמש גם למתקנים בפארק השעשועים. יתרה שלא נוצלה לא מוחזרת, אז כדאי לטעון במשורה.

נסיעה לכיוון אחד עולה 12 לארי, או 3 לארי לאזרחי גאורגיה עם תעודה מזהה. התעריף נקבע עם פתיחת הקו ולא השתנה מאז. בקיץ הקו פועל בערך מ־11:00 עד 23:00; בחורף הקרון האחרון יוצא בסביבות 21:00.

מפארק ואקה לאגם הצבים

קו מתקופה אחרת. התחנה התחתונה עומדת בכניסה הראשית לפארק ואקה בשדרות צ'בצ'בדזה, והעליונה ליד אגם הצבים על המדרון הצפוני של מטאצמינדה, בגובה של כ־685 מטר מעל פני הים. הנסיעה נמשכת חמש עד שבע דקות.

נסיעה עולה 1 לארי, ואופניים עוד 1 לארי, בתשלום בכרטיס Metromoney. הקרונות ישנים, אין בהם מושבים, ושמונה אנשים עומדים כתף אל כתף. רק שני קרונות פועלים בקו, כך שבסוף שבוע מחכים יותר זמן ממה שנוסעים.

פעם עליתי עם אופניים: הלארי הנוסף חוסך שניים וחצי קילומטרים של דחיפת אופניים בעלייה בסרפנטינות. הגלישה חזרה למטה דרך הפארק לוקחת בערך עשר דקות.

ההבדל באוויר מורגש מיד למעלה. בקיץ ליד האגם קריר בשלוש־ארבע מעלות, יש עצי אורן, שביל לאורך האגם עם בתי קפה, ובסמוך מוזיאון האתנוגרפיה הפתוח עם המגדל הסוואני. הקו הזה משנה את לוח הזמנים שלו יותר מהאחרים, אז בדקו בקופה התחתונה מתי יוצא הקרון האחרון לפני שאתם עולים.

בגבי וקו האוניברסיטה

רכבל קצר מעל ערוץ נהר ורה, שמחבר את בניין המגדל של אוניברסיטת טביליסי הממלכתית עם שכונת בגבי. 320 מטר, כ־4 דקות, עד 40 איש בקרון.

אין כאן נופים של גלויה, אבל יש היגיון עירוני: הקו הזה הוא חלק מהתעריף העירוני הרגיל. 1 לארי נותן 90 דקות של מעברים בלי הגבלה בין המטרו, האוטובוסים, המיניבוסים והרכבל הזה. משלמים ב־Metromoney או בכרטיס אשראי. תשלום במזומן או באפליקציה לא כולל את חלון המעברים, וכל קטע מחויב בנפרד.

הפוניקולר של מטאצמינדה

פועל מאז 1905, אם כי הקרונות עצמם הוחלפו מזמן. אורך המסילה 501 מטר, העלייה נמשכת חמש דקות, ויש תחנת ביניים ליד הפנתיאון, שבו קבורים גריבויידוב, פירוסמני ואיליה צ'בצ'בדזה. התחנה העליונה נפתחת אל פארק השעשועים.

נכון לקיץ 2026 כרטיס לכיוון אחד עולה 12 לארי, או 3 לארי לאזרחי גאורגיה עם תעודה מזהה, בדיוק כמו ברכבל. בעבר הפוניקולר היה זול יותר, ולכן במדריכים ישנים עדיין מופיעים 8 או 10 לארי. הוא עובד עם אותו כרטיס של הפארק, כך שלא צריך כרטיס שני. גם כאן Metromoney לא עובד. העלייה והירידה מחויבות בנפרד; באף אחד מהקווים אין כרטיס הלוך־חזור.

נצלו את תחנת הפנתיאון בדרך למטה: עלו ישר לפסגה, טיילו בפארק, ואז רדו בשביל ההליכה עד הפנתיאון ועלו לפוניקולר משם. כל עלייה חדשה מחויבת מחדש.

איך מחברים את הקווים למסלול אחד

בחצי יום אפשר להספיק שני רכבלים ואת הפוניקולר:

1. מתחילים בפארק ריקה בסביבות חמש אחר הצהריים ועולים לנריקלה ב־2.5 לארי.
2. יורדים ברגל לאורך מרחצאות הגופרית, דרך מיידן ועד כיכר החירות. רבע שעה.
3. ממשיכים לרוסתאוולי 52 ועולים למטאצמינדה לשקיעה. מרפסת תצפית, גלגל ענק, פארק.
4. יורדים בפוניקולר לרחוב צ'ונקדזה, כדי לא לחזור על אותו נוף.

המסלול לוקח בערך שלוש וחצי שעות ועולה כ־30 לארי לאדם: 2.5 לארי לנריקלה, 12 לכל כיוון במטאצמינדה ו־4 לארי על שני הכרטיסים. אגם הצבים לא נכנס לשרשרת הזאת. הוא נמצא בקצה השני של העיר ומתאים יותר לבוקר נפרד.

עם ילדים, עגלה או מוגבלות בניידות

ההבדלים בין הקווים גדולים מהצפוי. בקרונות של ריקה יש מושבים, והקו מונגש רשמית לכיסאות גלגלים. גם בקרונות של רוסתאוולי יש מושבים ויותר מקום.

בקרונות של אגם הצבים אין מושבים ויש מדרגה גבוהה בכניסה, כך שעם עגלה זה לא נוח. בפוניקולר יש מדרגות בעלייה לקרון. בכל שלושת הרכבלים הקרונות מאטים אבל לא עוצרים, כך שנכנסים אליהם בזמן תנועה.

שני כרטיסים, שתי מערכות

בעיר פועלות שתי מערכות תשלום, והן לא חופפות.

Metromoney (2 לארי, נמכר בקופות המטרו ובתחנות הרכבל) מכסה את המטרו, האוטובוסים, המיניבוסים, קו נריקלה, אגם הצבים ובגבי. כרטיס אשראי ללא מגע שמצמידים לקרוסלה עובד כמעט בכל אלה במקומו.

כרטיס פארק מטאצמינדה (2 לארי, נמכר בתחנות הפוניקולר והרכבל) מכסה את הפוניקולר, קו רוסתאוולי והמתקנים בפסגה. בתחבורה הציבורית העירונית הוא לא שימושי.

את שני הכרטיסים אפשר להעביר למי שנוסע איתכם, כך שכרטיס אחד מספיק לקבוצה אם יש עליו מספיק יתרה.

מה עושים עם הרכב

כל התחנות התחתונות נמצאות במרכז הצפוף, שם החניה בתשלום ובערב קשה למצוא מקום. סביב פארק ריקה וברוסתאוולי אין טעם לחפש; ליד פארק ואקה קל יותר, אבל לא בסוף שבוע. רכב ששכרתם ב־MY.DRIVE עדיף להשאיר במקום הלינה ולהגיע במטרו או במונית. תחנת המטרו אבלבארי נמצאת עשר דקות הליכה מהתחנה התחתונה בפארק ריקה.

לעומת זאת, לעלות ברכב למטאצמינדה דווקא הגיוני. זה 7.5 קילומטרים מהמרכז דרך כביש אוקרוקנה, 12 עד 15 דקות בלי פקקים, ולמעלה יש חניון גדול. זה הופך את ההיגיון: הרכבל והפוניקולר מפסיקים להיות תחבורה והופכים לאטרקציה, שמורידה אתכם לרוסתאוולי ומחזירה אתכם למעלה אל הרכב.

בקצרה

מתוך ארבעת הרכבלים בטביליסי תצטרכו שניים, אולי שלושה. נריקלה עולה 2.5 לארי ונותן את הנוף הטוב ביותר על העיר העתיקה, במיוחד בחושך. מטאצמינדה עולה 12 לארי ודורש כרטיס נפרד של הפארק. אגם הצבים, ב־1 לארי, נשאר הקו הכי פחות מוכר: אוויר קריר בקיץ וכמעט בלי תיירים. המחירים בלארי, וגם התעריפים וגם לוחות הזמנים משתנים לפי עונה, אז כדאי לבדוק לפני היציאה.