הפארקים של טביליסי: איפה לטייל ואיך מגיעים

בטביליסי אפשר לטייל כמעט בכל מקום, אבל הפארקים של העיר שונים מאוד זה מזה באופי. במרכז יש את טיילת ריקה ואת הגן הבוטני עם המפל; בוואקה – גרמי מדרגות ורכבל שעולה לאגם הצבים; ובקצה המערבי – אגם ליסי עם מסלול מעגלי של שלושה קילומטרים סביב המים. הנה סקירה של הפארקים המרכזיים בטביליסי: כמה עולה הכניסה, כמה זמן לוקח הטיול ואיך מגיעים.

פארק ריקה: כאן מתחיל טיול במרכז

ריקה שוכן על הגדה השמאלית של נהר הקורה, בין גשר השלום לגשר מטכי. רצועה ירוקה ושטוחה לאורך המים, מזרקות, שולחנות שחמט ומדשאה גדולה שבה בערבים יושבים תיירים ומקומיים זה לצד זה. הפארק עצמו קטן – אפשר לעבור את כולו ב־15–20 דקות.

התפקיד העיקרי של ריקה הוא להיות נקודת יציאה. מכאן יוצא הרכבל למבצר נאריקלה: 2.5 לארי לכיוון, בתשלום בכרטיס התחבורה Metromoney; הכרטיס עצמו עולה 2 לארי ויועיל לכם אחר כך גם במטרו, באוטובוסים וברכבל השני של העיר. העלייה לוקחת פחות משתי דקות, והקרון חולף ממש מעל הקורה והגגות הישנים. הרכבל פועל בערך מ־11:00 עד 23:00.

הקושי האמיתי היחיד כאן הוא התור. בשבת בערב הוא בולע כחצי שעה בתחנה התחתונה, אז אני משתדלת לעלות לפני הצהריים ולרדת ברגל דרך נאריקלה וסולולאקי: הירידה לוקחת אותן עשרים דקות, אבל בלי לחכות.

הגן הבוטני: יער במרחק רבע שעה מהעיר העתיקה

הגן הבוטני ממלא את ערוץ נחל צווקיסיסצקלי מתחת לרכס סולולאקי, 128 הקטאר בסך הכול. זה לא מרגיש כמו ערוגות עם שלטים – זה מרגיש כמו יער של ממש: שבילים סלולים ושבילי עפר, הפרשי גובה רציניים, גשר אבן מעל מפל. בקיץ חם שם בכמה מעלות פחות מאשר בכיכר מיידאן, ומרגישים את זה ברגע שעוברים את השער.

הכניסה עולה 4 לארי למבוגרים, לארי אחד לסטודנטים, 50 טטרי לכרטיס ילד, וחינם לילדים בגיל הגן. כרטיס משפחתי עולה 6 לארי. הגן פתוח כל יום, בעונה החמה בערך מ־9:00 עד 19:30; בחורף הוא נסגר מוקדם יותר, כך שבדצמבר אין הרבה טעם להגיע אחרי ארבע.

פרט חשוב אחד: מאיזו כניסה. השערים התחתונים נמצאים ברחוב בוטניקורי, עשר דקות הליכה ממרחצאות הגופרית. העליונים נמצאים ליד נאריקלה, איפה שהרכבל מוריד אתכם. בפעם הראשונה עליתי ברכבל, נכנסתי מלמעלה, ירדתי עד המפל ואז ביליתי שעה וחצי בזחילה חזרה במעלה ההר בחום של יולי. היום אני עושה את זה הפוך: נכנסת מלמטה, עולה בהדרגה ויוצאת בשערים העליונים ממש ליד המבצר, ונשאר רק לרדת ברגל למרכז.

בפנים כמעט אין אוכל. יש ברזיות, אבל אל תסמכו על בית קפה בשטח – קחו איתכם מים ומשהו לנשנש. לסיבוב המלא תכננו 2–3 שעות; לסיבוב הקצר עד המפל מספיקה שעה.

כדאי להזכיר גם את לגוותחווי שליד, ערוץ התאנים ממש באבאנוטובאני. מעבר חינמי בין הצוקים אל מפל קטן, כעשר דקות ממרחצאות הגופרית. זה לא פארק במובן המלא, אבל עצירה הגיונית בדרך לגן הבוטני.

מטאצמינדה: פארק על ההר, הפוניקולר והרכבל החדש

התחנה העליונה של הפוניקולר נמצאת בגובה של כ־727 מטר, ויש בה את נקודת התצפית הטובה ביותר בעיר. למעלה יש פארק שעשועים, גלגל ענק, מגדל הטלוויזיה, ובתחנת הביניים – הפנתאון. ביום רואים את הקורה חוצה את העיר לשניים; בערב הכול בוער באורות עד גלדאני.

המחירים כאן מבולגנים, וזה אחד המקרים שבהם עדיף לקרוא את הלוח בקופה. על הפוניקולר משלמים בכרטיס נפרד של הפארק שעולה 2 לארי – Metromoney לא עובד. הנסיעה עצמה עולה בסביבות 10 לארי לכיוון; המחיר הועלה כמה פעמים בשנים האחרונות. המתקנים למעלה עולים עוד 3–10 לארי כל אחד, והכניסה לשטח הפארק חינמית.

באוקטובר 2024 נפתחה דרך שנייה לפסגה: רכבל משדרות רוסתאוולי 52, ליד בניין האקדמיה למדעים. התעריף כאן כפול: 12 לארי לתיירים ו־3 לארי לאזרחי גאורגיה, ילדים מתחת לגיל שש נוסעים חינם. הנסיעה לוקחת ארבע דקות, ובדרך כלל הרכבל פועל מ־12:00 עד 21:00. השילוב ההגיוני הוא לעלות בפוניקולר ולרדת ברכבל – כך נוסעים בכל קו פעם אחת.

למעלה תמיד קר יותר מאשר למטה, והרוח היא סיפור אחר לגמרי. בחודש מאי עליתי בטי־שירט וירדתי אחרי ארבעים דקות, אף שתכננתי לראות את השקיעה.

גם כביש רגיל עולה להר, ולפארק יש חניון. אם באים ברכב, התור לפוניקולר כבר לא הבעיה שלכם. הסרפנטינות צרות, אבל האספלט בסדר. כדאי לבדוק מראש את נושא החניה בטביליסי באופן כללי: במרכז יש אזורי חניה בתשלום, ובמטאצמינדה בדרך כלל קל יותר.

פארק ואקה ואגם הצבים

פארק ואקה מתחיל בכיכר גיבורי ואקה בקצה שדרות צ׳בצ׳בדזה: גרם מדרגות רחב, מזרקה, שדרות מוצלות, ואז המדרון מטפס למעלה. זה פארק של מקומיים, לא של סיורים מודרכים. בבוקר רצים כאן, אחר הצהריים יושבים עם קפה ובערב מוציאים את הכלבים.

משדרות צ׳בצ׳בדזה 74 עולה הרכבל השני של העיר לאגם הצבים. הוא עולה לארי אחד ב־Metromoney וכמעט לא מוכר לתיירים: קרונות ישנים לשמונה נוסעים, כשש דקות עלייה, פועל מ־8:00 עד 22:00. לפעמים הקרונות יוצאים לא לפי לוח זמנים אלא כשמתאספים מספיק אנשים, כך שביום חול אחד ישבתי על ספסל ליד התחנה רבע שעה טובה. אפשר גם לעלות ברגל, אבל המדרון תלול ובקיץ זו עבודה קשה.

שביל סלול מקיף את אגם הצבים כולו; הסיבוב המלא בקצב נינוח לוקח 20–25 דקות. יש חוף, סירות פדלים ובתי קפה עם מרפסות. עשרים דקות הליכה מהאגם נמצא המוזיאון האתנוגרפי הפתוח, שבו רוכזו בתים אמיתיים מאזורים שונים של גאורגיה, ממגדלים סוואניים ועד חוות קאחטיות. הכניסה למבוגר זר עולה בסביבות 20–25 לארי, לילדים בערך 10, ולאזרחי גאורגיה יש תעריף מוזל. המוזיאון נפתח מאוחר, קרוב יותר לצהריים.

מזיורי: צל, מים וסקייטפארק

מזיורי שוכן בערוץ נחל ורה לאורך צ׳בצ׳בדזה, בין ואקה למרכז. הפארק נבנה ב־1982 ביוזמת הסופר נודר דומבדזה כ"עיר לילדים", ופסלים של הדמויות שלו עדיין עומדים בכניסה.

בליל 14 ביוני 2015, אחרי גשם כבד, ירדה מפולת בערוץ הוורה: כמיליון מטרים מעוקבים של אדמה חסמו את אפיק הנחל, המים פרצו את הסכר ושטפו את הערוץ. עשרים ואחד בני אדם נהרגו, גן החיות ליד כיכר הגיבורים נהרס, ופארק מזיורי נשטף כמעט כולו. השיקום הסתיים רק באביב 2020.

היום זה אחד המקומות הנוחים ביותר בעיר לטיול איטי: בריכה עם קרפיונים גדולים, אמפיתיאטרון, שולחנות פיקניק, ברזיות, אזורי סקייט ופארקור וגינת כלבים. היתרון העיקרי שלו הוא הצל. ב־35 מעלות ביולי זה הטיעון המכריע, כי ללכת בטיילות הפתוחות בשעה כזו פשוט בלתי אפשרי.

דדאנה: פארק הערב ליד הגשר היבש

דדאנה נמתח לאורך הקורה בגדה הימנית, בין גשר ברטשווילי לבית המשפט (House of Justice), ממש צמוד לשוק הפשפשים בגשר היבש. ביום הוא ריק; בסביבות שבע הפארק מתמלא: סקייטפארק, ברים בשוליים, מוזיקה מרמקול, חבורות על הדשא.

באווירה זה הפארק הכי "עירוני" בטביליסי, קרוב יותר לפורמט הברלינאי מאשר לכיכר פוסט־סובייטית עם ערוגות. לרוב אני נכנסת לכאן אפילו לא כדי לטייל אלא כדי לקצר את הדרך לשוק הפשפשים, אבל בערב בדרך כלל נשארת. אל תבואו לכאן בשביל טבע. בואו לכאן כדי לראות איך נראה ערב רגיל בטביליסי.

מושטאידי: פארק ותיק עם רכבת ילדים

מושטאידי שבדידובה הוא אחד הפארקים הוותיקים בעיר, שהוקם במקום גן פרטי שהשלטונות קנו ב־1853. העיקר כאן הוא רכבת הילדים שנפתחה ב־1935: מסילה צרה באורך 1.2 ק״מ עם שלוש תחנות, הרכבת חולפת על פני מתקני השעשועים, והיציאות מוכרזות ברחבי הפארק כולו.

הפארק פשוט וישן יותר באופן בולט מהאחרים, וחלק מהמתקנים סובייטיים ברוחם. עם ילדים מתחת לגיל עשר הוא עובד נהדר; בלי ילדים אין שם הרבה מה לראות.

אגם ליסי: שלושה קילומטרים סביב המים

ליסי הוא אגם מלאכותי בקצה המערבי של העיר, בערך 800 על 550 מטר. סביבו עובר שביל סלול באורך 3 ק״מ, מחולק לחצי להולכי רגל וחצי לאופניים, עם ספסלים ופנסים. אפשר לשכור אופניים ממש ליד המים.

בדרך כלל אני הולכת את הסיבוב נגד כיוון השעון: קטע החוף המרוחק והכמעט ריק מגיע בהתחלה, ובתי הקפה והקטע ההומה נשארים לסוף, כשכבר בא לשבת. בקיץ יש חוף, תאי הלבשה וסירות פדלים, אבל ביולי ובאוגוסט לא תמצאו מקום פנוי על החוף אחרי הצהריים. במאי ובאוקטובר נעים כאן הרבה יותר.

אש גלויה אסורה והקנס מגיע עד 500 לארי, אז השאירו את המנגל בבית. אפשר להגיע לכאן באוטובוס 29 מכיכר התחנה, או לנסוע במטרו עד דליסי ומשם במונית: ברגל מהמטרו מחכים לכם כמה קילומטרים תלולים בעלייה. בכניסה הראשית יש חניון, ובסופי שבוע אחר הצהריים הוא מלא.

מחוץ לעיר: לאן לנסוע אם רוצים יותר ירוק

הים של טביליסי, מאגר מים גדול בצפון־מזרח, נמצא במרחק 20–25 דקות נסיעה מהמרכז. אפשר לשחות שם, אבל קחו בחשבון את הרוח: היא מעלה גלים, והחוף הפתוח עלול להרגיש לא מזמין. מצפון לעיר מתחיל הפארק הלאומי טביליסי, עם שבילי יער שבהם אפשר ללכת שעה בלי לפגוש נפש – נקודת כניסה נוחה מתוארת במדריך ליער סבדורי.

תחבורה ציבורית אמנם מגיעה למקומות האלה, אבל באופן מסורבל ועם החלפות. אם אתם מתכננים לטייל במקום אחר מלבד המרכז, רכב פותר את השאלה: השכרה דרך MY.DRIVE, עם מחיר סופי וללא תוספות באיסוף, חוסכת לכם את החישובים של "כמה תעלה מונית הלוך וחזור". הנסיעה לים של טביליסי קלה; לפארק הלאומי הקילומטרים האחרונים הם דרך חצץ, אבל עבירה ברכב סדאן רגיל במזג אוויר יבש. פרטים מעשיים על האיסוף והמסמכים תמצאו במדריך ההשכרה בטביליסי; ואם אתם בונים את היום סביב נסיעות מחוץ לעיר, ראו גם את מסלולי היום מהעיר.

איזה פארק בטביליסי לבחור לטיול עם ילדים

שלושה מקומות מתאימים לילדים יותר מכול. מזיורי – צל, בריכה, מגרשי משחקים ושבילים שטוחים לעגלה. מושטאידי – הרכבת והמתקנים. מטאצמינדה – הגלגל הענק ופארק השעשועים למעלה, אם כי שם יקר יותר באופן ניכר וצפוף בסופי שבוע. הגן הבוטני קשה עם ילדים קטנים בגלל הפרשי הגובה, אם כי ילדים בגיל בית ספר בדרך כלל אוהבים את המפל.

מה כדאי לדעת לפני שיוצאים

• Metromoney מכסה את רוב המסלולים. כרטיס אחד ב־2 לארי עובד במטרו, באוטובוסים ובשני הרכבלים הוותיקים. היוצאים מן הכלל הם הפוניקולר והרכבל החדש של מטאצמינדה, שמשתמשים בכרטיס של הפארק.
• תמחור כפול הוא עובדה. ברכבל מרוסתאוולי ובמוזיאון האתנוגרפי זרים משלמים הרבה יותר ממקומיים; זה נוהג מקובל, וויכוח בקופה לא יעזור.
• בקיץ טיילו לפני 11 ואחרי 18. מהצהריים ועד חמש ביולי ובאוגוסט לא נעים להיות בשמש; רק הגן הבוטני, מזיורי ואגם הצבים מצילים את המצב.
• הנעליים חשובות. בגן הבוטני ובמדרונות ואקה השבילים אבניים ומשופעים במקומות מסוימים – כפכפים לא עושים שם את העבודה.
• החניה במרכז צפופה. קשה למצוא מקום ליד ריקה ובסביבת העיר העתיקה; בליסי, במזיורי ובמטאצמינדה קל יותר.

טבלת סיכום

בקצרה

אם אין לכם הרבה זמן בטביליסי, קחו את השילוב של ריקה, רכבל והגן הבוטני: זה חצי יום וכמעט כל הנוף העירוני בבת אחת – והוא משתלב יפה במסלול של יום אחד. אם רוצים לטייל בלי המונים, לכו לליסי או לאגם הצבים, שם המטיילים הם בעיקר תושבי טביליסי עצמם. עם ילדים, מזיורי ומושטאידי הם ההימור הבטוח ביותר. מחירי הרכבלים והפוניקולר בעיר מתעדכנים באופן קבוע, אז לפני עלייה למטאצמינדה תקצו קצת יותר ממה שכתוב במדריכים הישנים.