מה לראות בבאטומי: הטיילת, העיר העתיקה והסביבה

באטומי מתחלקת בצורה מסודרת לשלוש שכבות: חוף הים והמרכז ברגל, הסביבה, כמו הגן הבוטני וגוניו, בתחבורה כלשהי, והמסלולים ההרריים, כמו קניון מצ׳חלה ומפל מחונצטי, שבפועל אפשר להגיע אליהם רק ברכב שכור. עם יומיים-שלושה ביד זה מספיק גם לטיולים בעיר וגם ליציאות מחוץ לה בלי לרוץ. רוב המטיילים מגיעים לחוף מטביליסי בכביש E60 או טסים ישירות לנמל התעופה של באטומי.

הטיילת של באטומי: מכאן כולם מתחילים

הטיילת נמתחת לאורך הים כמעט 7 קילומטרים, מפסל עלי ונינו בדרום ועד אזור נמל התעופה בצפון. העבודות עליה החלו כבר ב־1881, ומאז הוארכה כמה פעמים, לאחרונה ב־2009.

אין טעם ללכת את כולה: לרוב האנשים מספיק הקטע שבין כיכר אירופה לכיכר הבוטנית, בערך שעה בקצב נינוח כולל עצירות. בדרך עוברים ליד:

• המזרקות המוזיקליות — פועלות בערב, בדרך כלל מאפריל עד אוקטובר;
• פסל עלי ונינו — שתי דמויות שמסמלות סיפור אהבה גאורגי-אזרבייג׳ני; כל עשר דקות הן נעות לאט זו לעבר זו ועוברות זו דרך זו;
• מגדל האלפבית — בגובה של כ־130 מטר, עם תצפית ומסעדה מסתובבת בראשו;
• הגלגל הענק — פועל יומם ולילה, ומואר אחרי רדת החשכה;
• המגדלור של באטומי — העתיק ביותר בקטע הזה של הים השחור, ועדיין פעיל;
• מזרקת מגדל הצ׳אצ׳ה — לפי האגדה, פעם בשבוע, בלוח זמנים סודי, זורמת ממנה צ׳אצ׳ה אמיתית במשך רבע שעה; בפועל מפעילים אותה בחגים ובאירועים עירוניים;
• החוף — חלוקי נחל, והקרקעית יורדת בחדות ולא בהדרגה. כדאי לדעת את זה אם אתם מטיילים עם ילדים קטנים.

כל מה שברשימה, חוץ מהחוף והפיאצה, מרוכז באזור קומפקטי בתחילת הטיילת. המקומיים קוראים לו פארק הניסים, אבל אין לו כניסה רשמית: זה פשוט קטע החוף עם הצפיפות הגבוהה ביותר של אתרים למטר רבוע.

בקיץ הטיילת מלאה מתחילת הערב ועד חצות. אם אתם מחפשים שקט ולא המון על קורקינטים, בואו בשמונה בבוקר: בשעה הזו יש בעיקר רצים ופה ושם דייג על שובר הגלים.

כיכר אירופה והפיאצה: המרכז האדריכלי

כיכר אירופה היא מרחב קומפקטי עם מזרקה, פסל של מדיאה האוחזת בגיזת הזהב ובניינים בסגנון אקלקטי אירופי. מכאן זו הליכה קצרה לרחוב ממד אבשידזה, שמוביל לכיוון הפיאצה.

הפיאצה היא חצר בסגנון איטלקי עם מגדל שעון, פסיפסים ובתי קפה מסביב. זה יותר מקום לשבת עם קפה ולהסתכל על אנשים מאשר משהו שצריך לחקור לעומק. מבחינה אדריכלית היא פשוטה יותר ממה שהתמונות ברשתות החברתיות מרמזות, אבל התאורה בערב תורמת לאווירה יותר מהבניינים עצמם.

שתי הכיכרות נמצאות במרחק הליכה זו מזו ומהעיר העתיקה, אז הגיוני לחבר אותן למסלול אחד.

העיר העתיקה: מסגד, קתדרלה וסמטאות צרות

באטומי הישנה היא רשת של בלוקים בין הטיילת לרחובות המרכזיים, בנויה בבתים מסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20: מרפסות מגולפות, חצרות פנימיות וחבלי כביסה מתוחים בין הקומות. זה מקום לשוטט בו בלי מפה, פשוט לפנות לסמטאות.

הנקודות הספציפיות ששווה למצוא:

• מסגד אורטה ג׳אמה — נבנה ב־1886, עדיין פעיל, והמסגד היחיד ששרד במרכז ההיסטורי;
• קתדרלת לידת הבתולה (הקתדרלה של באטומי) — בסגנון ניאו-גותי, עם מגדל פעמונים גבוה שנראה מנקודות רבות בעיר;
• כנסיית ניקולאי הקדוש — הכנסייה העתיקה ביותר בעיר, עם בנייה שמשלבת לסירוגין אבן לבנה ולבנים.

ביניהן יש שווקים, סדנאות ומסעדות ח׳ינקלי בלי שלט. באחת מהן, ברחוב צ׳בצ׳בדזה, אני בדרך כלל אוכלת צהריים כשאני עובדת בחלק הזה של העיר: אין תפריט באנגלית, אבל מקפלים את הח׳ינקלי ממש ליד הדלת.

רכבל Argo: העיר מלמעלה

התחנה התחתונה של רכבל Argo נמצאת ליד הכיכר הבוטנית, לא רחוק מתחילת הטיילת. הקרונות מעלים אתכם לגבעת אנוריה תוך כמה דקות; למעלה יש תצפית, בית קפה ונוף על כל המפרץ, נמל התעופה, ובמזג אוויר צלול גם על החוף הטורקי.

למעלה כמעט תמיד נושבת רוח, גם כשלמטה אין משב, אז כדאי לקחת ז׳קט קל גם בערב קיצי.

פארק 6 במאי: אגם, דולפינריום וגן חיות

פארק 6 במאי מתחיל במרחק כמה דקות הליכה מהטיילת, לכיוון שדרות רוסתאוולי. יוצאים מרצועת הנופש הרועשת לפארק מוצל עם אגם נורייה, תחנת סירות ועצי דולב ותיקים. האווירה שונה לגמרי: שקט, הרבה ספסלים וכמעט אין תיירים עם מצלמות.

בפארק נמצא הדולפינריום של באטומי, הראשון בברית המועצות, עם מופעים עד שלוש פעמים ביום בקיץ ורק בסופי שבוע מחוץ לעונה. הכרטיסים מתחילים ב־20 לארי. לידו יש אקווריום קטן עם שתים־עשרה בריכות, וגן חיות.

אם אתם מטיילים עם ילדים, זו תוספת הגיונית לטיול בטיילת: שעה וחצי עד שעתיים, בלי נסיעות ארוכות ובלי צורך להזמין כרטיסים מראש.

הגן הבוטני: חצי יום מחוץ לעיר

הגן הבוטני נמצא כ־9 ק״מ צפונית למרכז, על החוף בין הכפרים הכף הירוק (מצוואנה קונצ׳חי) וצ׳קווי. הוא משתרע על כ־110 הקטאר ומחולק לאזורים לפי יבשות, מהסובטרופיים של מקסיקו ועד מורדות ההימלאיה.

הנסיעה מהמרכז לוקחת 20–30 דקות ברכב; במרשרוטקה היא ארוכה יותר וכוללת החלפות. לגן יש שתי כניסות, העליונה (הצפונית) והראשית, והגיוני יותר להיכנס דרך השער העליון: כך כל המסלול יורד במדרון ולא עולה. בביקור הראשון שלי התבלבלתי בין הכניסות ומצאתי את עצמי מטפסת לאורך כל הגן ב־30 מעלות, וזו דרך גרועה לבלות חופשה.

כדי לראות את כולו צריך 2–3 שעות, והכניסה עולה כ־25 לארי למבוגר. ליד הגן יש חניה חינמית, ושביל נפרד יורד לחוף של הכף הירוק.

מחוץ לעיר ברכב: גוניו והפארק הלאומי מטירלה

מחוץ למרכז העיר התחבורה הציבורית עובדת הרבה פחות טוב, וכאן מתחיל להיות משמעותי ההבדל בין "להגיע עם החלפות והמתנות" לבין "להגיע תוך 20–30 דקות".

מבצר גוניו נמצא כ־12–15 ק״מ דרומית לבאטומי, בדרך לגבול הטורקי. זהו מבצר רומי-ביזנטי מהמאה הראשונה, ו־18 מתוך 22 המגדלים שלו עדיין עומדים. מול הכניסה יש חניה חינמית, ובפנים מספיקה שעה עד שעה וחצי של שיטוט נינוח. בדרך למבצר כדאי להקדיש זמן לחוף של גוניו עצמה: הוא רגוע יותר מזה של באטומי ומתאים לשחייה בלי המונים.

הפארק הלאומי מטירלה נמצא כ־25 ק״מ מהמרכז; הדרך עוברת דרך הכפר צ׳קווי ואז עולה להרים, והקטע האחרון הוא דרך עפר מתפתלת. להגיע לשם בתחבורה ציבורית זה מסורבל: המרשרוטקות מגיעות רק עד צ׳קווי, כמה פעמים ביום, ומשם או ברגל או בטרמפ. ברכב כל הנסיעה לוקחת 40–50 דקות, מה שמשאיר זמן בפארק להליכה אל המפלים ולא רק לנסיעה הלוך ושוב.

שני היעדים האלה הם הסיבה הרגילה לטיול קצר של חצי יום ברכב שכור: המרחקים קטנים, אבל בלי רכב משלכם הם הופכים למבצע לוגיסטי בפני עצמו. אם אתם טסים ישירות לחוף, הכי פשוט לאסוף את הרכב בנמל התעופה של באטומי ולסגור את הקטע הדרומי לגוניו באותו יום.

חופים: איפה לשחות בבאטומי ובסביבה

החוף העירוני לאורך הטיילת הוא חוף חלוקים, במקומות עם אבנים גדולות, והקרקעית יורדת לעומק כבר אחרי כמה מטרים. הוא נוח בגלל המיקום, אבל לא הכי נוח לשחייה עם ילדים או ליום ארוך של שכיבה בשמש.

שלוש חלופות במרחק של עד שעת נסיעה:

• הכף הירוק — ליד הגן הבוטני, רגוע יותר מהחוף העירוני, עם חלוקים קטנים יותר;
• גוניו — דרומית לעיר, חוף רחב, ופחות אנשים גם באוגוסט;
• קווריאטי — כמעט על הגבול הטורקי, נחשב לאחד החופים הנקיים ביותר ברצועת החוף, אבל יש בו פחות תשתיות מאשר בבאטומי או בגוניו.

לשלושתם צריך רכב או מונית: מרשרוטקות נוסעות לעיתים רחוקות, ולא תמיד בלוח זמנים שמתאים לתוכניות שלכם. אם אתם רוצים יותר חול ופחות המולה מאשר בבאטומי עצמה, קובולטי נמצאת צפונה באותו כביש, במרחק של כ־20 ק״מ, בלי לעזוב את החוף.

מה לטעום: האוכל האג׳רי

באטומי היא בירת אג׳ריה, והמטבח כאן הוא עולם בפני עצמו, נפרד משאר גאורגיה:

• חצ׳פורי אג׳רולי — סירת בצק עם גבינה, ביצה וקוביית חמאה במרכז, המנה המזוהה ביותר עם האזור;
• חצ׳פורי בסגנון באטומי מופיע כמעט בכל בית קפה, אבל האיכות משתנה מאוד: במקומות התיירותיים ליד הטיילת הוא בדרך כלל פחות טוב מאשר כמה רחובות פנימה;
• צ׳קפולי — בשר (בדרך כלל עגל או טלה) מבושל עם עשבי תיבול וטקמאלי. זו מנה אביבית, אבל הרבה בתי קפה מבשלים אותה כל השנה;
• דגים טריים ומולים — לאורך החוף מוכרים מולים מטוגנים במיץ לימון; המחירים משתנים מאוד, אז כדאי לשאול קודם;
• צ׳אצ׳ה — משקה הענבים החריף המקומי, נמכר בחנויות מזכרות בבקבוקים בכל צורה, מפשוטים ועד מגדלים משעשעים.

הרחק מהמרכז, לכיוון העיר העתיקה, מחירי האוכל בדרך כלל נמוכים יותר והמנות גדולות יותר.

איפה לחנות בבאטומי

באטומי היא אחת משלוש ערים בגאורגיה (יחד עם טביליסי וקוטאיסי) שבהן החניה ברחוב בתשלום. האזורים מסומנים בקווים כחולים ובשלטים, התשלום מתבצע דרך האפליקציה או האתר של שירות החניה העירוני, ובכניסה לאזור יש שלטים עם מספר האזור. ההיגיון דומה לחניה בטביליסי, רק שהאפליקציה והאזורים הם המקומיים של באטומי.

כמה נקודות מעשיות:

• בעיר העתיקה ובסביבת החוף יש הרבה במיוחד אזורי תשלום, אז תניחו שתשלמו כמעט בכל מקום;
• הקנס על חניה בלי תשלום הוא בדרך כלל 20–50 לארי, ועל הפרות חוזרות הרכב עלול להיגרר;
• האנשים באפודים זוהרים בחלק מהחניונים לא קשורים לתשלום הרשמי. כרטיס דרך האפליקציה לא מבטל אותם, אבל גם אין טעם להתווכח איתם: יותר פשוט לתת להם סכום סמלי במקום;
• בגן הבוטני, במבצר גוניו וברוב הנקודות מחוץ לעיר החניה חינמית;
• להרבה מלונות במרכז באטומי אין חניה בכלל, אז כדאי לברר את זה בזמן ההזמנה ולא בצ׳ק-אין.

אם המסלול שלכם נשאר בתוך העיר, רכב הוא לא הכרח: כל המרכז קומפקטי ונוח להליכה. אבל ברגע שהגן הבוטני, גוניו או מטירלה נכנסים לרשימה, ההבדל בזמן ברור: מה שלוקח חצי יום ברכב יכול להתארך ליום שלם בתחבורה ציבורית.

כמה ימים צריך לבאטומי

את העיר עצמה אפשר לכסות ביום מלא אחד או בשניים רגועים: הטיילת, הכיכרות, העיר העתיקה והרכבל נמצאים כולם במרחק הליכה זה מזה. תוסיפו את הגן הבוטני, את גוניו ולפחות יציאה אחת להרים, כמו מטירלה, והמינימום ההגיוני הופך לשלושה או ארבעה ימים, אחד או שניים מהם עם רכב.

תוכנית משוערת ליום ראשון בלי רכב:

1. בוקר — הפיאצה וכיכר אירופה, לפני החום וההמונים;
2. אחר כך העיר העתיקה: המסגד, הקתדרלה, הסמטאות, וארוחת צהריים במסעדת ח׳ינקלי הרחק מהרחובות התיירותיים;
3. אחר הצהריים — רכבל Argo והתצפית;
4. ערב — הטיילת מפארק הניסים ועד השקיעה, וארוחת ערב ליד המים.

את היום השני כדאי להקדיש לגן הבוטני בבוקר ולפארק 6 במאי או לחוף בחצי השני של היום.

הימים השלישי והרביעי הם לרכב השכור: גוניו עם עצירה בחוף, ואז, אם הזמן מאפשר, פנייה לכיוון מטירלה או הלאה לאורך החוף. מהרי אג׳ריה אותה דרך מובילה בנוחות אל גשר המלכה תמר ומפל מחונצטי, ובחורף אל גודרדזי, אבל קחו בחשבון שהסכמי השכירות מגבילים נסיעה במעבר ההרים הזה.

מתי הכי כדאי להגיע

באטומי סובטרופית, וזה משפיע על העונות יותר מאשר על תוכנית הסיורים:

• מאי ויוני — טמפרטורות נוחות, הים כבר חמים, ופחות תיירים מאשר ביולי ובאוגוסט;
• יולי ואוגוסט — שיא העונה, חם ולח, הטיילת והמסעדות מלאות עד חצות;
• ספטמבר — נחשב לא פעם לחודש הטוב ביותר: הים חמים והחום כבר נרגע;
• נובמבר עד מרץ — עונת הגשמים, עיר שקטה יותר, חלק מהאטרקציות בטיילת סגורות, אבל המלונות זולים משמעותית.

לטיול לגן הבוטני או לגוניו דווקא עונות המעבר נוחות יותר משיא הקיץ: פחות אנשים ופחות שמש מעיקה.

בקצרה

את מרכז באטומי, כלומר החוף, הפיאצה, העיר העתיקה והרכבל, קל לכסות ביום מלא אחד ברגל. הגן הבוטני ראוי לחצי יום משלו, ואת גוניו ומטירלה הגיוני יותר לשלב בנסיעה אחת ברכב מאשר לנסות להגיע אליהם במרשרוטקה עם החלפות. החניה במרכז בתשלום כמעט בכל מקום וחינמית מחוץ לעיר, וכדאי לקחת את זה בחשבון כשמתכננים את לוחות הזמנים של המסלול.