לאן לנסוע בגאורגיה בסתיו: מסלולים עם רכב ובלי רכב

הסתיו בגאורגיה מתחלק לשלושה חודשים שונים לגמרי זה מזה, ולאן כדאי לנסוע תלוי באיזה מהם נופלת הנסיעה שלכם. בספטמבר ובמחצית הראשונה של אוקטובר ההרים עדיין פתוחים: קזבגי, ראצ'ה, סוואנטי, רמת ג'בחטי. מסוף ספטמבר בקאחתי כבר בעיצומו הרטוולי, בציר הענבים. עד נובמבר האזורים הגבוהים נסגרים והמסלולים זזים למטה: בורג'ומי, ורדזיה, לגודקהי, חוף אג'ריה.

שלושה סתווים במקום אחד: מה לצפות ממזג האוויר

ההבדל בין 10 בספטמבר ל-10 בנובמבר בגאורגיה גדול יותר מההבדל בין קיץ לסתיו באקלים צפוני. לתכנן סביב המילה "סתיו" לבדה פשוט לא יעבוד.

ספטמבר

בפועל המשך של הקיץ. בטביליסי ביום 25+ עד 30+ מעלות, ובערב כבר נעים לטייל במטצמינדה. בים בבאטומי המים נשארים סביב 24+ מעלות, ואפשר לשחות כמעט כל החודש. בהרים בהיר ויבש, הזמן הטוב ביותר לקזבגי ולכל טרק. בלילה בגובה 1,700–2,200 מ' כבר קרוב לאפס, אז צריך שק שינה וכובע גם אם ביום הולכים בטי-שירט.

החיסרון היחיד של ספטמבר: הצבעים עדיין צבעי קיץ. היער הצהוב שבשבילו רבים מגיעים לא נראה בכלל במחצית הראשונה של החודש.

אוקטובר

החודש היציב ביותר. בטביליסי ביום 18+ עד 23+ מעלות, והגשם נדיר וקצר. העלים בהרים בגובה 1,500–2,000 מטר מתחילים להחליף צבע בסביבות 10–15 באוקטובר; בעמקים ובטביליסי עצמה השיא נופל בסוף אוקטובר ובימים הראשונים של נובמבר. יש הרבה פחות תיירים מאשר באוגוסט, ומחירי הלינה בבאטומי יורדים פי אחד וחצי עד פי שניים.

השלג הראשון אפשרי בהרים כבר באוקטובר. בדרך כלל הוא נמס תוך יום-יומיים, אבל כמה פעמים הוא כבר סגר את מעבר ג'ווארי לכמה שעות.

נובמבר

החודש שלא מעריכים מספיק. בטביליסי 10+ עד 14+ מעלות, עדיין הרבה ימים שמשיים, ואין תורים בשום מקום. האזורים הגבוהים, לעומת זאת, סגורים בפועל: מעבר אבאנו לתושטי מתמלא שלג מסוף אוקטובר, במעבר ג'ווארי בדרך לקזבגי השלג כבר נערם ברצינות, ובראצ'ה ובסוואנטי הכבישים עבירים אבל מזג האוויר הוא הימור.

בנובמבר מחשיך מוקדם. עד סוף החודש השמש שוקעת בסביבות 17:20, וכל מסלול הררי צריך להיבנות כך שהירידה מהעיקולים תסתיים לפני רדת החשכה.

קאחתי והרטוולי: היעד המרכזי של הסתיו

אם יש לכם שלושה-ארבעה ימים לגאורגיה בסתיו, קאחתי מכריעה את השאלה. הכול מתחבר כאן בבת אחת: מזג אוויר חמים עד סוף אוקטובר, כרמים בצבעים דועכים, הבציר עצמו והלוגיסטיקה הפשוטה ביותר במדינה.

הרטוולי נמשך מאמצע ספטמבר ועד בערך סוף אוקטובר; התאריכים המדויקים זזים מדי שנה ותלויים בזן הענבים ובמזג האוויר. בקאחתי הבציר מתחיל מאוחר יותר מאשר בראצ'ה הקרירה יותר. ההשתתפות ברטוולי ברוב היקבים בתשלום, בסכומים שמתחילים מכ-50 לארי לאדם, והמחירים הם להערכה בלבד, אז עדיף לבדוק ישירות. בתמורה באמת חותכים אשכולות, דורכים ענבים בסצנאחלי ואחר כך מתיישבים לשולחן. השיטה העתיקה של תסיסה בקווברי רשומה ברשימת המורשת הבלתי מוחשית של אונסק"ו, ואחוזות קאחתי שמחות להראות אותה.

מה לראות

• סיגנאגי: עיירת מבצר על גבעה מעל עמק אלזאני, עם חומה שאפשר ללכת לאורכה. 110 ק"מ מטביליסי, כשעתיים.
• בודבה: המנזר שבו נמצא קברה של נינו הקדושה, שני קילומטרים מסיגנאגי. מרפסת התצפית משקיפה על כל העמק, ורכס הקווקז מתנשא מאחוריו.
• תלאווי: עיר עובדת ולא חלון ראווה. מבצר בטוניס-ציחה, ועץ דולב שהאגדה המקומית מייחסת לו יותר מתשע מאות שנה.
• אלאוורדי: קתדרלה מהמאה האחת-עשרה באמצע הכרמים, אחת הכנסיות הגבוהות בגאורגיה.
• צינאנדלי: אחוזת צ'בצ'בדזה עם פארק שיפה במיוחד בסוף אוקטובר.
• קוורלי ואגם איליה, וגם מנהרות היין החצובות בסלע.

הכביש מטביליסי לתלאווי עובר דרך מעבר גומבורי, האפשרות הקצרה ביותר, כ-90 ק"מ. בסתיו יורד על המעבר ערפל לעיתים קרובות, הראות צונחת לשלושים מטר בערך, וזה לא המקום לעקיפות. הכביש השני, דרך סגרג'ו וגורג'אאני, ארוך יותר בכארבעים קילומטר אבל קל יותר. בסתיו אני כמעט תמיד נוסעת הלוך דרך גומבורי וחוזרת בכביש התחתון.

בלי רכב: מרשרוטקות לתלאווי ולסיגנאגי יוצאות מתחנת האוטובוסים אורטצ'אלה ומתחנת המטרו איסאני, הנסיעה לוקחת שעתיים עד שעתיים וחצי, וכרטיס עולה כ-10–15 לארי. הבעיה מתחילה אחר כך: בין אלאוורדי, צינאנדלי וקוורלי כמעט אין תחבורה ציבורית, ותצטרכו לסגור מונית מקומית ליום. זה עובד, אבל יוצא יקר יותר משכירת רכב לשניים.

קזבגי: החלון שנסגר בנובמבר

הדרך הצבאית הגאורגית נראית בסתיו טוב יותר מאשר בקיץ. פחות משאיות, אוויר צלול, וקזבק מתגלה לעיתים קרובות יותר: בקיץ הפסגה עטופה כל הזמן בעננים, ובאוקטובר היא נשארת גלויה כמה ימים ברצף.

155 ק"מ מטביליסי לסטפנצמינדה, 3–3.5 שעות בלי עצירות. עם עצירות, תקצו חמש.

מה שווה לראות בדרך:

1. אננורי, המבצר על מאגר ז'ינוואלי, 70 ק"מ מטביליסי. בסתיו המים במאגר יורדים, קרקעית החימר נחשפת, והצבע משתנה מטורקיז לירוק עכור. זה נורמלי, ולא סימן שהגעתם למקום הלא נכון.
2. גודאורי ותצפית ידידות העמים עם פנורמת הפסיפס.
3. מעבר ג'ווארי, 2,379 מ', הנקודה הגבוהה ביותר במסלול.
4. כנסיית השילוש הקדוש בגרגטי מעל סטפנצמינדה. כביש סלול קצר ותלול עולה אליה; בקיץ עומד עליו תור של דליקות, ובסתיו הוא ריק. ברגל, השביל מהכפר לוקח שעה עד שעה וחצי.
5. מפל גוולטי, שביל קצר מהחניון, כעשרים דקות לכל כיוון.
6. עמק טרוסו עם טרסות הטרוורטין והמעיינות המינרליים. דרך עפר, אזור גבול, ודרכון עליכם הוא חובה.

הגבלה חשובה: ג'וטה לא מכוסה בחוזי השכירות. זה לא עניין של "דרך קשה" אלא איסור מפורש של חברות ההשכרה, בדיוק כמו תושטי, אושגולי, וַשלוֹבאני וגודרדזי. אי אפשר לנסוע לשם ברכב שכור, גם לא ברכב שטח. לג'וטה מגיעים בג'יפ מקומי מסנו.

בלי רכב: מרשרוטקות לסטפנצמינדה יוצאות מתחנת האוטובוסים דידובה, הנסיעה לוקחת כארבע שעות ועולה כ-15–20 לארי. הן נוסעות באופן קבוע, גם בחורף. מסטפנצמינדה למעלה לגרגטי נהגים מקומיים לוקחים 30–50 לארי הלוך-חזור כולל המתנה. זה כנראה היעד ההררי היחיד בגאורגיה שבו להיות בלי רכב זה באמת בסדר.

ראצ'ה: הסתיו ששווה להקדיש לו יומיים

ראצ'ה בסתיו נראית טוב יותר מרוב המקומות המפורסמים בגאורגיה, וכמעט אף אחד לא נוסע אליה. יער נשיר של אשורים ושל קרפינוסים, מדרונות בגוונים מצהוב ועד בורדו כהה, כבישים ריקים.

הכניסה היא דרך טרג'ולה וטקיבולי. המסלול הזה סלול ועביר ברכב סדאן: מקותאיסי לאמברולאורי יוצא כ-110–120 ק"מ ושעתיים וחצי. הכביש השני, לאורך הריוני דרך צגרי, קצר יותר על המפה, אבל האספלט נעלם בקטעים, ובסדאן תפסידו יותר זמן ממה שתרוויחו.

נקודות לאורך המסלול:

• ניקורצמינדה, כנסייה מהמאה האחת-עשרה עם גילופים בחזית ששווה להתבונן בהם מקרוב.
• אמברולאורי, המרכז האזורי וביתו של החוונצ'קרה. אין הרבה יקבים, אבל גם כאן יש רטוולי בסתיו, והוא אינטימי יותר מזה של קאחתי.
• מאגר שאורי על הכביש מטקיבולי, עם אורנים לאורך החוף.
• בארקה ובתי העץ הישנים בסגנון האדריכלות של ראצ'ה.

על שובי צריך לומר את זה בפשטות: באוגוסט 2023 אתר הנופש נהרס במפולת בוץ, ואנשים נהרגו. הסוכנות הלאומית לאיכות הסביבה לא התירה לבנות מחדש תשתיות באזור המפולת. כיעד תיירותי אתר הנופש לא קיים היום, ואין סיבה לשלב אותו במסלול.

בלי רכב: קשה. מרשרוטקות מקותאיסי לאמברולאורי אמנם נוסעות, אבל לעיתים רחוקות ומוקדם בבוקר, ובתוך ראצ'ה כמעט אין תחבורה. המרחקים בין הנקודות הם 20–40 קילומטר של עיקולים. זה המקרה שבו רכב שכור הוא לא נוחות אלא תנאי לטיול.

אימרתי וסמגרלו: קניונים שמתרוקנים בסתיו

מערב גאורגיה פועל בסתיו לפי היגיון משלו: הגשם יורד לעיתים קרובות יותר, אבל המים בקניונים עולים והמפלים זורמים בעוצמה רבה יותר מאשר באוגוסט.

הבסיס למסלול: קותאיסי, 230 ק"מ וכשלוש שעות מטביליסי בכביש E60 דרך מעבר ריקוטי. הכביש המהיר החדש דרך ריקוטי פתוח היום כמעט לכל אורכו, ואת הקטע הישן והצר עם המשאיות כמעט לא תראו. העבודות נמשכות בקטעים מסוימים ולפעמים מוטלות הגבלות לילה, אז כדאי להציץ בהודעות האחרונות של רשות הכבישים לפני היציאה.

מה לראות:

• קניון מרטווילי: שיט בסירה על מים בצבע טורקיז, כ-15 דקות. פועל כל השנה, אבל אחרי גשם כבד לפעמים לא מוציאים את הסירות למים.
• קניון אוקצה עם המסלול התלוי מעל התהום, ו**מפל קינצ'חה** במרחק 6 ק"מ.
• מערת פרומתאוס ליד צקלטובו. בפנים כ-14+ מעלות כל השנה, אז צריך מעיל גם בספטמבר.
• גלאתי, מנזר מהמאה השתים-עשרה עם פסיפס באפסיס, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
• קתדרלת בגרטי בקותאיסי. היא איבדה את מעמד אונסק"ו ב-2017 בגלל השיטות ששימשו בשחזור; גלאתי שמר על מעמדו.
• עמוד קצחי והרכבלים של צ'יאטורה, אם אתם רוצים משהו לא תיירותי בכלל.

בלי רכב: הרכבת היא דרך נוחה להגיע מטביליסי לקותאיסי, ובעיר עצמה ועד גלאתי נוסעות מרשרוטקות. התחבורה הציבורית לכיוון מרטווילי ואוקצה מגיעה רק למרכזי המחוזות, ומשם מוניות. סיורי יום לקניונים מקותאיסי עולים כ-60–100 לארי לאדם, ובמקרה הזה הם באמת חוסכים זמן.

אג'ריה: נדידת ציפורים ועונת הגשמים

באטומי מתפצלת לשתיים בסתיו. עד אמצע ספטמבר היא עדיין עיר חוף עם ים חמים ומחירים נמוכים בהרבה. מאוקטובר מתחילה עונת הגשמים: אג'ריה היא אחד המקומות הגשומים ביותר בכל חופי הים השחור, ומבול יכול להימשך יום שלם.

אבל הסתיו הוא גם הזמן שבו קורה הדבר שמביא לבאטומי צפרים מכל העולם. בין הים השחור לשלוחות הקווקז הקטן יש צוואר בקבוק צר שדרכו עוברים יותר ממיליון עופות דורסים בין 16 באוגוסט ל-16 באוקטובר. שתי תחנות תצפית עומדות בכפרים סחלוואשו ושואמטה מצפון לעיר. סחלוואשו קרובה ופשוטה יותר: 12 ק"מ מבאטומי, כחצי שעה ברכב, ואחר כך ברגל במעלה דרך העפר מבית הספר.

ימי השיא צפויים מראש. מ-28 באוגוסט עד 4 בספטמבר מגיע הגל העיקרי של זנבני הדבורים, מ-25 בספטמבר עד 2 באוקטובר של העקבים המצויים, ובימים כאלה חולפות מעל הראש מאה אלף ציפורים ויותר בשעות אור יום אחד. המעברים הגדולים ביותר מתרחשים מיד אחרי כמה ימים של מזג אוויר גרוע. משקפת היא חובה; בלעדיה תראו נקודות.

מה עוד עובד באג'ריה בסתיו:

• הגן הבוטני של באטומי, 9 ק"מ מהמרכז. באוקטובר חורשת הבמבוק והגן היפני נראים טוב יותר מאשר בחום, וכמעט אין שם אף אחד.
• הפארק הלאומי מטיראלה: המקום הגשום ביותר בגאורגיה, יער גשם, שביל למפל. נעלי הליכה, לא סניקרס.
• ערוץ מצ'חלה עם הגשרים המקושתים ומסורת ייצור כלי הנשק הישנה שלו.
• גודרדזי עביר בסתיו מכיוון באטומי, אבל המעבר נמצא ברשימת האזורים שחוזה השכירות אוסר. אי אפשר לנסוע לשם ברכב שכור.

הכביש טביליסי–באטומי: 370 ק"מ, 5–6 שעות כולל עצירות. החלופה בלי רכב: רכבת שטדלר, 5–5.5 שעות, כרטיסים מ-29 לארי, שנוסעת לפי לוח זמנים ולא נתקעת בפקקים. אחרי שיסתיים שיקום מסילת הרכבת מבטיחים לקצר את זמן הנסיעה לכארבע שעות, אבל בדקו את לוח הזמנים העדכני באתר רכבת גאורגיה. מרשרוטקות ואוטובוסים עולים 35–40 לארי ולוקחים יותר זמן.

סמצחה-ג'בחטי: ורדזיה, רבאטי ובורג'ומי בסתיו

הכיוון הדרום-מערבי מנצח בסתיו את כל האחרים מסיבה אחת: שם יבש. חזיתות הגשם מהים כמעט לא מגיעות אליו, וההרים לא גבוהים מספיק כדי שהשלג יסגור את הכביש באוקטובר.

• בורג'ומי, 160 ק"מ וכשעתיים וחצי מטביליסי. הפארק המרכזי עם המעיין המינרלי טובע בצהוב בסוף אוקטובר, והרכבל מעלה אתכם לרמה שמעל העיר. הפארק הלאומי בורג'ומי-חרגאולי ממש ליד, ושבילי ההליכה הרב-יומיים מחייבים רישום במרכז המבקרים.
• רבאטי באחלציחה, מבצר משוחזר עם חומות, מסגד ומצודה. כשעה מבורג'ומי.
• ורדזיה, מנזר מערות מהמאה השתים-עשרה בצוק מעל נהר הכורה. כ-100 ק"מ מבורג'ומי, בכביש טוב. בסתיו המדרונות סביבו בצבע חלודה, והסלע עצמו בולט עליהם טוב יותר.
• חרטוויסי, מבצר במפגש הנהרות בדרך לוורדזיה. אנשים עוצרים לחמש דקות; הוא שווה חצי שעה.
• אבסטומני עם המצפה האסטרופיזי בגובה 1,700 מטר.

סיפור נפרד: אגמי ג'בחטי על הרמה בגובה של יותר מ-2,000 מטר, פרוואני, חנצ'אלי, מדטפה, בוגדשני. בסתיו עוצרים שם עגורים ואווזים בזמן הנדידה. הרמה פתוחה, הרוח חזקה, ובסוף אוקטובר יכול להיות שם מתחת לאפס כשבטביליסי באותו יום 18+ מעלות. הכביש דרך צלקה סלול.

בדרך לצלקה שווה לעצור ב**קניון דשבאשי** עם גשר הזכוכית מעל הערוץ, שעה וחצי עד שעתיים מטביליסי.

בלי רכב: מרשרוטקות לבורג'ומי ולאחלציחה יוצאות מתחנת האוטובוסים דידובה, ויש גם רכבת טביליסי–בורג'ומי. התחבורה מאחלציחה לוורדזיה דלילה, כמה יציאות ביום, ויש סיכון שלא תספיקו לחזור. לקטע הזה של המסלול רכב או מונית ליום הם כמעט האפשרות היחידה.

לגודקהי: המזרח שמחזיק מעמד הכי הרבה זמן

שמורת לגודקהי על הגבול עם דאגסטן נמצאת 160 ק"מ ושעתיים וחצי מטביליסי. בסתיו זה היער הנשיר הטוב ביותר במדינה: קרפינוס, אשור, אדר, וכולם מחליפים צבע במחצית השנייה של אוקטובר ומחזיקים כמעט עד סוף נובמבר.

השביל הפשוט ביותר: אל מפל גורגני, 8 ק"מ לכל כיוון, 4–5 שעות הלוך-חזור, עם עלייה מתונה. הרישום במרכז המבקרים חינמי וחובה. יש מסלול לאגם השחור, אבל הוא דו-יומי עם לינה, ובנובמבר הוא כבר סגור.

פעם הגעתי לשם בסוף אוקטובר בסניקרס, כי בטביליסי היה 20+ ויבש. ביער אחרי גשם לילי השביל הופך לבוץ חימר, ואת שני הקילומטרים האחרונים הלכתי הצידה, נאחזת בעצים. נעליים עם סוליה מחורצת הן לא המלצה כאן.

בלי רכב: מרשרוטקות מטביליסי ללגודקהי יוצאות מאורטצ'אלה כמה פעמים ביום, והנסיעה לוקחת כשלוש שעות. מתחנת האוטובוסים לכניסה לפארק רבע שעה ברגל. זה אחד המקומות הבודדים בטבע של גאורגיה שבאמת פשוט להגיע אליהם בלי רכב.

לאן לא לנסוע בסתיו

• תושטי. מעבר אבאנו, בגובה כמעט 2,900 מטר, סגור בגלל שלג מסוף אוקטובר ועד אמצע מאי. מעבר לזה, תושטי ברשימת האזורים שחוזה השכירות אוסר להיכנס אליהם. גם בספטמבר נוסעים לשם רק עם נהג מקומי בג'יפ.
• אושגולי. הכביש לסוואנטי העליונה ממסטיה עביר עד השלג הרציני הראשון, אבל גם אושגולי ברשימת האזורים האסורים בחוזי השכירות. למסטיה אפשר לנסוע ברכב שכור; משם והלאה צריך תחבורה מקומית.
• שובי. אתר הנופש נהרס במפולת בוץ ב-2023 ולא נבנה מחדש.
• ושלובאני. צריך הנעה כפולה, היתר וליווי, וחברות ההשכרה לא מתירות את האזור הזה.
• מעברים גבוהים בנובמבר באופן כללי. גודרדזי, אבאנו, הכביש לשאטילי: כל אלה הם אפשרות סתווית רק עד אמצע אוקטובר.

מה לזכור אם נוסעים ברכב

צמיגים. מ-1 בדצמבר עד 1 במרץ צמיגי חורף דווקא הם חובה בכמה כבישים בגאורגיה, כולל הגישות לגודאורי, לבקוריאני ולגודרדזי, ומעבר ריקוטי. הקנס הוא 100 לארי, ולמשטרה יש זכות פשוט לא לתת לרכב לעבור. בסתיו הכלל עוד לא בתוקף רשמית, אבל שלג במעבר ג'ווארי בנובמבר הוא תרחיש ריאלי לגמרי, וצמיגי קיץ בעיקולים רטובים ב-3+ מעלות מסוכנים בלי קשר לתאריך. אם אתם נוסעים להרים בנובמבר, שאלו על הצמיגים כשאתם מזמינים. ב-MY.DRIVE מפרט הרכב גלוי מראש, יחד עם המחיר הסופי, בלי "תתקשרו לברר".

אור יום. באוקטובר מחשיך בסביבות 18:30, ובסוף נובמבר בסביבות 17:20. תכננו כך שהחלק ההררי של המסלול יסתיים באור: כביש עיקולים לא מואר ובלי סימון לא נעים לנהוג בו בלילה.

ערפל. מעבר גומבורי, ריקוטי והעלייה לגודאורי מתמלאים בו בקביעות בסתיו. פנסי ערפל, מרחק, וחצי מהמהירות הרגילה שלכם.

בעלי חיים. פרות וחזירים על הכביש הם לא בדיחה על גאורגיה אלא המציאות של האזורים המערביים. בשעת בין ערביים פרה על אספלט כהה נראית ממרחק של כעשרים מטר בלבד.

קליטה ומפות. בטרוסו, בראצ'ה העליונה, בג'בחטי ובערוצים של אג'ריה הרשת נעלמת. הורידו מפות אופליין מראש. הביטוח בגאורגיה אלקטרוני, אין פוליסה מודפסת ברכב, וגם חוזה השכירות עשוי להיות דיגיטלי: שמרו אותו כך שתוכלו לפתוח אותו בלי חיבור, לא רק במייל.

דלק. בראצ'ה, בג'בחטי ובדרך לטרוסו תחנות הדלק מעטות. הכלל פשוט: מיכל מלא לפני כל קטע הררי.

איך לטייל בלי רכב: מה באמת עובד

שכירת רכב היא לא חובה בכל מקום. תמונה כנה לפי יעדים:

• עובד טוב: קזבגי, לגודקהי, בורג'ומי, קותאיסי, באטומי, סיגנאגי, מצחתה. מרשרוטקות סדירות, ובנוסף רכבות לבאטומי ולבורג'ומי.
• עובד עם הסתייגויות: קאחתי כולה, אימרתי עם הקניונים, ורדזיה. אפשר להגיע לעיירת הבסיס, ומשם צריך מוניות או סיורי יום.
• כמעט לא עובד: ראצ'ה, אגמי ג'בחטי, טרוסו, כל מה שמחוץ למרכזי המחוזות.

תחנות האוטובוסים המרכזיות בטביליסי: דידובה (מערב וצפון המדינה, קזבגי, קותאיסי, בורג'ומי), אורטצ'אלה ואיסאני (מזרח, קאחתי, לגודקהי), סמגורי (הפרברים וחלק מהקווים לקאחתי). כרטיסים קונים במקום, והמרשרוטקות יוצאות כשהן מתמלאות ולא לפי לוח זמנים, חוץ מאשר בקווים הגדולים.

נסיעות בין-עירוניות ב-Bolt מטביליסי אפשריות, אבל בקטעים ארוכים האפליקציה לא מוצאת רכב לעיתים קרובות, ופשוט יותר לסגור ישירות עם נהג. כנקודת ייחוס למחיר: טביליסי–סיגנאגי עולה כ-100–130 לארי לרכב בכיוון אחד, והמספרים משוערים ותלויים בעונה.

שלושה מסלולי סתיו מוכנים

שלושה ימים: קאחתי. יום ראשון: טביליסי, סיגנאגי, בודבה, לינה בסיגנאגי. יום שני: צינאנדלי, תלאווי, אלאוורדי, רטוולי ביקב, לינה בתלאווי. יום שלישי: קוורלי, אגם איליה, וחזרה דרך גומבורי. בסביבות 330 ק"מ.

חמישה ימים: ההרים והמערב. יום ראשון: טביליסי, אננורי, גודאורי, סטפנצמינדה. יום שני: גרגטי, מפל גוולטי, טרוסו. יום שלישי: מעבר לקותאיסי דרך ריקוטי, גלאתי. יום רביעי: מרטווילי, אוקצה, קינצ'חה. יום חמישי: מערת פרומתאוס והנסיעה חזרה. בסביבות 900 ק"מ.

שבעה ימים עם ראצ'ה. מסלול חמשת הימים ועוד לינה באמברולאורי עם סטייה לניקורצמינדה ולמאגר שאורי, וצ'יאטורה וקצחי בדרך חזרה. הקילומטראז' גדל לכ-1,200 ק"מ. הגרסה הזו הגיונית רק עד אמצע אוקטובר.

בקצרה

את ספטמבר תנו להרים ולים, את אוקטובר לקאחתי ולראצ'ה, ואת נובמבר לבורג'ומי, לוורדזיה, ללגודקהי ולערים. את הרטוולי אפשר לתפוס מאמצע ספטמבר ועד סוף אוקטובר, נדידת הציפורים ליד באטומי נמשכת עד 16 באוקטובר, והמעברים הגבוהים נסגרים בערך באותו זמן. בדקו את התחזית למעבר הספציפי יום לפני היציאה, לא שבוע מראש: בהרים היא משתנה תוך יום. וחשבו על אור היום: בסתיו הוא נגמר לפני שהמסלול נגמר.