מה לראות בקותאיסי: המקומות המרכזיים בעיר

עיקר מה שיש בקותאיסי נכנס ליום אחד ברגל: קתדרלת בגרטי על הגבעה, מזרקת קולכיס בכיכר המרכזית, הגשר הלבן עם פסל הילד, הרובע היהודי ובתי הכנסת שלו מהמאה ה-19, השוק הירוק והגן הבוטני עם קפלה בתוך עץ אלון. המרחקים קצרים, והנקודה הרחוקה ביותר מהמרכז נמצאת במרחק עשרים וחמש דקות הליכה. בהמשך: מה לראות בקותאיסי, כמה זמן להקדיש לכל מקום ומה לעשות עם הרכב.

כמה זמן להקדיש לעיר

קותאיסי שוכנת על נהר ריוני, וכמעט כל מה שמבקרים באים בשבילו נמצא בטווח של שני קילומטרים מכיכר דוד אגמשנבלי. את העיר אפשר לעבור ברגל ביום אחד, כולל ארוחת צהריים והעלייה לקתדרלה. מי שרוצה בלי לחץ ועם מוזיאונים, שיתכנן יום וחצי.

היום השני הולך בדרך כלל לא על העיר אלא על הסביבה: גלאטי, מוצאמטה, סטפליה, מערת פרומתאוס, הקניונים, צקלטובו. עליהם יש לנו כתבות נפרדות, וכאן מדובר רק במה שנמצא בתחומי העיר.

דבר אחד כדאי לזכור לגבי מזג האוויר. אימרתי לחה, גשם יורד כאן בכל עונה, ובסתיו ובחורף הוא יורד ברצינות ולאורך זמן. מטרייה ברכב לא תהיה מיותרת גם ביוני.

קתדרלת בגרטי: הנקודה המרכזית והתצפית הטובה ביותר

הקתדרלה נוסדה ב-1003 בימי המלך בגרט השלישי, וכאן הוכתר דוד הבונה. ב-1691, בזמן מצור טורקי, התפוצץ מחסן אבק שריפה; הכנסייה איבדה את הכיפה והגג ועמדה כחורבה כמעט שלוש מאות שנה. השיקום הסתיים ב-2012, ואז נוספו שילובי הזכוכית והמעלית החיצונית. בגללם, ב-2017 הוציאה אונסק"ו את בגרטי מרשימת המורשת העולמית, בעוד שמנזר גלאטי שמר על מעמדו.

הכניסה חופשית והכנסייה פעילה. מטפחות וחצאיות נמצאות בדרך כלל בסל ליד הדלת.

העלייה מהמרכז נמשכת 20–25 דקות, והקטע האחרון בעלייה. ברכב אפשר להגיע כמעט עד החומות; למרגלותיהן יש חניון לכמה עשרות מכוניות. בפעם הראשונה עליתי לשם באחת בצהריים ביולי, ואז חיפשתי רבע שעה איפה לעמוד: על הרחבה שלפני הקתדרלה כמעט אין צל, והאבן מתלהטת. בקיץ עדיף להגיע אחרי שש בערב, וכבונוס תתפסו את השקיעה מעל העמק.

מזרקת קולכיס והכיכר המרכזית

המזרקה נפתחה ב-2011 בתכנון האדריכל דוד גוגיצ'איישווילי. על המדרגות שלה עומדות שלושים דמויות מוזהבות: סוסים, איילים, אילים, טמדה עם קרן שתייה. אלה העתקים מוגדלים של ממצאי ברונזה קולכיים; המקוריים שמורים במוזיאון הלאומי בטביליסי.

לכיכר עצמה יש ביוגרפיה סוערת. עד 1924 עמדה כאן קתדרלת אלכסנדר נבסקי, אחר כך תפסו את המקום אנדרטאות סובייטיות, ואז פסל רכיבה של דוד הבונה, שהועבר מאוחר יותר לתחנת הרכבת. היום יש סביב המזרקה בתי קפה, בערב נדלקת התאורה, וכמעט כל טיול בעיר מתחיל מכאן.

הגשר הלבן והילד עם הכובעים

גשר ההולכי רגל מעל הריוני נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19, והוא חשוב לתושבי קותאיסי יותר מאשר למבקרים. על המעקה יושב ילד עם שני כובעים בידיים, דמות מהסרט הגאורגי "תערוכה יוצאת דופן" (1968). בסיפור הוא חוטף את הכובעים משני גברים באמצע שיחה וקופץ מהגשר לנהר.

הנהר כאן רועש כל כך שצריך לבקש מאנשים לחזור על מה שאמרו. המים עכורים ומהירים, ולאורך הגדות יש מצוקי גיר.

במרחק שני צעדים מהגשר עומד אוקרוס צ'רדחי, "האוהל המוזהב", בית מלכי אימרתי. הבניין קטן ורוב האנשים מסתכלים עליו מבחוץ. גם התחנה התחתונה של הרכבל נמצאת ממש כאן.

הרכבל ופארק גבשווילי

הרכבל פועל מ-1961, והקו באורך של כ-336 מטרים בלבד, אבל הוא עובר ישירות מעל הריוני. הקרונות כמעט לא השתנו מאז, וזה כנראה הדבר העיקרי שנשאר מהנסיעה.

הוא לא פועל כל יום: יש הפסקות טכניות, עצירות בגלל רוח וגשם, ולוח הזמנים משתנה. אל תסמכו עליו כאמצעי תחבורה, אפשר לעלות ברגל בערך ברבע שעה.

בפארק גבשווילי יש גלגל ענק סובייטי, כמה מתקני שעשועים, צל ותצפית על העיר מלמעלה. זה מקום של מקומיים יותר מאשר של תיירים, ובדיוק זה מה שהופך אותו לנעים.

הגן הבוטני והקפלה בתוך האלון

הגן נפתח ב-1969 במקום גן שניטע באמצע המאה ה-19; יש בו היום כ-700 מיני צמחים, וגם בריכות, ביתנים ואמפיתיאטרון. האטרקציה המרכזית אחת: אלון הרטוויס בן 400 השנים, שבחלל הגזע שלו הותקנה בינואר 2014 קפלה זעירה. בפנים נכנס אדם אחד, שניים בדוחק.

הכניסה עולה כמה לארי סמליים, ואפשר לעבור את כל הגן בשעה. הגן לא רחוק מבגרטי, אז הגיוני לחבר את שניהם לטיול אחד.

הרובע היהודי ובתי הכנסת

עמוד השדרה של השכונה הוא רחוב בוריס גפונוב. עומדים בו שלושה בתי כנסת מהמאה ה-19, שניים מהם פעילים. גפונוב עצמו תרגם לעברית את "עוטה עור הנמר", ובסמוך עומדת אנדרטה לזכרו.

זו שכונת מגורים רגילה: מרפסות מגולפות, כביסה בחצרות, גפנים מעל הראש, אספלט שבור. אנשים גרים כאן ולא משמשים תפאורה, ולכן קבוצות רועשות וצילום מקרוב לא מתקבלים יפה. אפשר להיכנס לבית כנסת; גברים צריכים לכסות את הראש.

השוק הירוק: איפה קונים גבינה ותבלינים

השוק תופס בלוק שלם במרכז, והמסחר מתנהל גם באולם המקורה וגם לאורך הרחובות. גבינה אימרתית וסולגוני, מלח סבני, חמלי סונלי, צ'ורצ'חלה, דבש, אג'יקה, חמוצים, עשבי תיבול בערימות. המחירים נמוכים בצורה מורגשת מאשר בטביליסי, ולטעום את הגבינה לפני הקנייה נחשב לגמרי נורמלי.

הביאו מזומן בלארי: ממש לא בכל דוכן יש מסוף אשראי.

את הסולגוני שלי עטפו בשלוש שכבות נייר ואחר כך בשקית, ועד הערב הרכב עדיין הריח מגבינה. אם אתם קונים לדרך, שימו בתא המטען ולא בתוך הרכב.

מה לאכול בקותאיסי

באימרתי מבשלים אחרת מאשר במזרח גאורגיה, ומרגישים את זה מיד. פחות בשר, יותר ירקות, אגוזים ועשבי תיבול, וחריפות מסוג אחר.

• חצ'פורי אימרתי: עגול, סגור, עם גבינה אימרתית צעירה בפנים. זו לא הסירה האג'רית עם הביצה: הבצק דק יותר והגבינה חריפה יותר
• גומי עם סולגוני: דייסת תירס סמיכה ולא מלוחה עם פרוסת גבינה בתוכה. קרוב המשפחה הכי קרוב שלה, האלרג'י המגרלי, מופיע בבתי הקפה של קותאיסי באותה תדירות
• לוביו בסיר חרס, עם מצ'די ופלפלים כבושים. זול ומשביע מאוד
• קופאטי וצ'שושולי, אם בא לכם בשר
• פלמושי: קינוח סמיך ממיץ ענבים וקמח תירס, הקלאסיקה האימרתית בסוף ארוחה ארוכה
• יין מקומי: צ'יצקה, צוליקאורי, קרחונה. לבן, יבש, לעיתים קרובות מקווברי ולעיתים קרובות ביתי

החשבון הממוצע בבית קפה עירוני רגיל נמוך בצורה מורגשת מאשר בטביליסי, והמנות גדולות יותר ממה שתיאורי התפריט רומזים.

המוזיאונים של קותאיסי

המוזיאון ההיסטורי על שם ניקו ברדזנישווילי נמצא ברחוב פושקין 18. האוספים עצומים, יותר מ-190,000 פריטים, אבל התצוגה תופסת רק חלק מהבניין. כדאי ללכת בשביל "אוצר הזהב": עבודות מתכת מרוקעות, צלבים ואיקונות מהכנסיות של מערב גאורגיה. הוא פתוח בערך מ-10:00 עד 18:00 וכרטיס עולה כמה לארי.

לידו יש מוזיאון לאמנות עם עבודות של פירוסמני וציור גאורגי מהמאה ה-20. קטן, לשעה. בדרך בין השניים תעברו ליד הגימנסיה שבה למד מאיאקובסקי וליד בלוקים שלמים של בניינים מלפני המהפכה, וזו סיבה מספיק טובה ללכת ברגל ולא לנסוע.

מצוואנה קוואווילה: פינה שקטה בלי תיירים

מתחם היסטורי ואדריכלי על גבעה; השם מתורגם כ"פרח ירוק". יש כאן מגדל הגנה, כמה כנסיות (העתיקה שבהן מהמאה ה-12, ואחת מהן הרוסה) ופנתיאון משנת 1956, שאליו הועברו קברים של אישי ציבור גאורגים.

תיירים כמעט אף פעם לא מגיעים לכאן. נפתח מכאן נוף על החלק המערבי של העיר ועל הנהר, וסכר על הריוני נמצא קרוב. אפשר להגיע ברגל מהרובע היהודי: להמשיך לאורך רחוב גפונוב ואז ימינה.

מה תפגשו בדרך

• בית האופרה על שם מליטון בלנצ'יוואדזה במרכז, עם לוח ההצגות תלוי ישר על החזית
• קתדרלת הבשורה, בסגנון בארוק מבפנים, עדיין פעילה
• בניין הפרלמנט לשעבר: כיפת זכוכית ביציאה לכיוון נמל התעופה. הפרלמנט חזר לטביליסי ב-2018–2019 והבניין עומד ריק מאז; הרשויות הודיעו על תוכנית להקים בו מרכז טכנולוגי. אי אפשר להיכנס, אבל רואים אותו היטב מהכביש הראשי
• טיילות הריוני והגשרים הישנים: האדום, גשר השרשראות וגשר רוסתאוולי

מה לראות בקותאיסי ביום אחד: מסלול מוכן

1. 9:00. הגן הבוטני, לפני שמתחיל החום. שעה עם מרווח.
2. 10:30. העלייה לקתדרלת בגרטי, התצפית, סיבוב סביב החומות. שעה.
3. 12:00. ירידה חזרה למרכז, כיכר דוד אגמשנבלי ומזרקת קולכיס.
4. 13:00. ארוחת צהריים. במרכז יש המון בתי קפה; חינקלי וחצ'פורי אימרתי מופיעים כמעט בכל תפריט.
5. 14:30. הגשר הלבן, אוקרוס צ'רדחי, הרכבל ופארק גבשווילי, אם הרכבל פועל באותו יום.
6. 16:00. השוק הירוק, ואחריו הרובע היהודי ובתי הכנסת.
7. 18:00. מצוואנה קוואווילה בשקיעה, העיר כפי שהיא נראית מהגבעה.

אם יש לכם רק חצי יום, השאירו את בגרטי, המזרקה, הגשר הלבן והשוק. זה מספיק כדי להבין את המקום.

האם צריך רכב בקותאיסי עצמה

בתוך העיר רכב מפריע יותר משהוא עוזר: המרכז קומפקטי, הרחובות צרים ורבים מהם חד-סטריים. חלק מהחניה במרכז בתשלום, מסומנת בשלט "P" עם התעריף על הלוח, ומחוץ לבלוקים המרכזיים אפשר להשאיר את הרכב בחינם. לקתדרלת בגרטי ולגן הבוטני יש חניונים משלהם.

מחוץ לעיר, לעומת זאת, קשה בלי רכב. גלאטי נמצא במרחק של כ-11 ק"מ, מוצאמטה 6, סטפליה 9, מערת פרומתאוס כ-20, צקלטובו 12, וקניון מרטווילי קצת יותר מ-50. במרשרוטקה זו נקודה אחת ביום עם החלפות והמתנות; עם רכב משלכם אותן שתיים-שלוש נכנסות לחצי יום. אפשר לאסוף רכב ישירות בנמל התעופה של קותאיסי: משם לעיר כ-15–25 ק"מ, ופרטים על רכבים בקותאיסי עצמה.

מה כדאי לדעת

קותאיסי לא מנסה להקסים במבט ראשון, וזה מה שמיוחד בה: חצי ממה שמעניין כאן נמצא לא בכיכרות אלא בחצרות ובסמטאות. יום לעיר ויום לסביבה הוא היחס שעובד. בקיץ תכננו את ההליכה לבוקר ולערב: ביולי ובאוגוסט שמש הצהריים קשה. ותחזיקו מזומן: השוק והמוזיאונים הקטנים מקבלים כרטיסי אשראי רק בחצי מהמקרים.