מנזר גלאטי: קברו של דוד הבונה, פסיפס מהמאה ה-12 ואיך מגיעים מקותאיסי

מנזר גלאטי עומד על מדרון מיוער, כ-11 קילומטרים צפון-מזרחית למרכז קותאיסי. המלך דוד הרביעי הבונה ייסד אותו ב-1106, והוא גם קבור כאן. בכנסייה הראשית השתמר פסיפס מהמאה ה-12, ובגאורגיה כמעט לא נשארו כאלה. הכניסה חופשית, הנסיעה מהעיר אורכת כעשרים דקות, ולמנזר עצמו מספיקות שעה עד שעה וחצי. בהמשך: מה לראות בפנים, איך מגיעים ברכב, ובסוף כמה מילים על מוצאמטה השכן.

מה זה גלאטי

דוד הבונה הקים כאן בבת אחת מנזר, מקום קבורה למלכים ואקדמיה. באקדמיה לימדו תאולוגיה, פילוסופיה, רטוריקה, אסטרונומיה וגאומטריה, ותרגמו חיבורים יווניים. כרוניקן בן התקופה כינה את גלאטי "ירושלים השנייה של כל המזרח" ו"אתונה החדשה". בין המורים היו הפילוסוף יואנה פטריצי וארסן איקלטואלי, שמות שכל גאורגי מכיר מבית הספר.

דוד עצמו מת ב-1125, לפני שהבנייה הסתיימה. הכנסייה הראשית, כנסיית הולדת הבתולה, נחנכה כבר בימי בנו, המלך דמטרה הראשון, בסביבות 1130. מאוחר יותר, במאה ה-13, נבנו לצידה כנסיות גיאורגי הקדוש וניקולאוס הקדוש, מגדל פעמונים ומבנים נוספים. המנזר נשרף ונבזז כמה פעמים, בין היתר בידי הטורקים ב-1510, אבל שוקם בכל פעם, והמכלול העיקרי הגיע אלינו שלם.

היום זהו מנזר נזירים פעיל. מתקיימות בו תפילות, נזירים גרים בו, וכדאי להתנהג בהתאם.

מעמד אונסק"ו: גלאטי נשאר, בגרטי לא

ב-1994 הכניסה אונסק"ו לרשימת המורשת העולמית את האתר "קתדרלת בגרטי ומנזר גלאטי". ב-2010 הועבר האתר לרשימת המורשת שבסכנה בגלל השחזור בבגרטי. השיקום של הקתדרלה בקותאיסי הסתיים ב-2012, עם שילובי זכוכית ומעלית חיצונית, וב-2017 הוצאה בגרטי מהאתר. גלאטי שמר על מעמדו, האתר נקרא היום פשוט "מנזר גלאטי", ובאותה הזדמנות הוא גם הוסר מרשימת "שבסכנה".

כך שאם ראיתם במדריך ישן את בגרטי וגלאטי תחת מספר אונסק"ו אחד, המידע הזה כבר לא עדכני. קתדרלת בגרטי עצמה לא נעשתה פחות מעניינת בגלל זה ושווה ביקור. עליה בהרחבה בכתבה מה לראות בקותאיסי.

קברו של דוד הבונה

קודם כול עוברים בשער. דוד הבונה ציווה שיקברו אותו מתחת לשער הדרומי של המנזר, כדי שכל מי שנכנס ידרוך על קברו. לוח האבן מונח ממש במעבר, והכתובת עליו בגאורגית. בדרך כלל מסבירים זאת כמחווה של ענווה: המלך הנערץ ביותר בגאורגיה שוכב מתחת לרגליו של כל עולה רגל.

בפועל, היום רבים עוקפים את הלוח ולא דורכים עליו. מקומיים נעצרים לא פעם, מצטלבים, ויש מי שמניח פרחים. מי שלא יודע מה האבן הזאת יכול לעבור לידה בלי לשים לב, אז הסתכלו למטה מיד אחרי הכניסה.

ליד השער שמורה כנף אחת משערי הברזל של גנג'ה. דמטרה הראשון הביא אותה כשלל אחרי המסע הצבאי של 1139, ומאז היא תלויה ליד קבר אביו. הכנף המחושלת הענקית נראית יותר כמו מוצג במוזיאון צבאי מאשר חלק ממנזר.

הכנסייה הראשית והפסיפס מהמאה ה-12

כנסיית הולדת הבתולה בנויה בתוכנית צלב עם כיפה, מגושי אבן צהובים גדולים ומסותתים, עם תוף גבוה. מבחוץ היא נראית מאופקת, כמעט בלי גילופים. כל העניין נמצא בפנים.

בקונכיית אפסיס המזבח נמצא הפסיפס: הבתולה עם הילד על רקע זהב, ומשני צדיה המלאכים מיכאל וגבריאל. הוא מתוארך לשנים 1125–1130 בקירוב. בגאורגיה של ימי הביניים עשו פסיפסים לעיתים רחוקות, ובעיקר כיסו את הקירות בפרסקאות, ולכן הפסיפס של גלאטי נחשב לאחד החשובים בארץ. מסתכלים עליו מלמטה וממרחק, והוא נראה הכי טוב כשהשמש חודרת מחלונות התוף. קחו טלפון עם זום טוב או משקפת קטנה, כך קל יותר לראות את פרטי הפנים.

שאר הקירות מכוסים בפרסקאות מתקופות שונות, מהמאה ה-12 ועד המאה ה-18. ביניהן דיוקנאות של מלכים ואנשי כנסייה, ובהם דמותו של דוד הבונה עצמו כשבידו דגם של הכנסייה. הציורים הכהו מאוד ובמקומות מסוימים התקלפו, ובשנים האחרונות נערכו בכנסייה עבודות שימור. היו מוכנים לכך שחלק מהפנים יהיה מכוסה בפיגומים או מגודר.

בפנים בדרך כלל מותר לצלם בלי פלאש, אבל בזמן תפילה עדיף להניח את המצלמה. אם נזיר או אחת המשמשות בכנסייה מבקשים לא לצלם, אין טעם להתווכח.

מה עוד יש בשטח המנזר

השטח קומפקטי, ואפשר לעבור על הכול בחצי שעה.

• כנסיית גיאורגי הקדוש (המאה ה-13), ממזרח לכנסייה הראשית, עם פרסקאות מהמאה ה-16.
• כנסיית ניקולאוס הקדוש, מבנה קטן בן שתי קומות בצורה לא שגרתית: הקומה התחתונה פתוחה בקשתות, והכנסייה עומדת למעלה.
• בניין האקדמיה, מבנה מלבני ארוך ונטול קישוטים בצד המערבי. היום הוא ריק, אבל בדיוק כאן נישאו ההרצאות במאה ה-12.
• מגדל הפעמונים ושרידי חומת המנזר.

גשו לקצה הרחבה שמאחורי הכנסיות. משם רואים את ערוץ נהר צקלציטלה ואת גבעות אימרתי, וביום בהיר מופיעים בצפון ההרים. בבוקר יש כאן לעיתים קרובות ערפל, ובדרך כלל הוא יורד במורד העמק עד אמצע הבוקר.

איך מגיעים לגלאטי ברכב

מקותאיסי

מהמרכז כ-11 ק"מ, והנסיעה אורכת 20–25 דקות. יוצאים מהעיר צפון-מזרחה בכביש לכיוון טקיבולי, ואחרי כמה קילומטרים פונים לפי השלט לגלאטי. הקטע האחרון מתפתל דרך כפר ויער, האספלט סביר, ורכב פרטי רגיל עובר בלי בעיה. במקומות מסוימים הכביש צר, במיוחד בסיבובים שבהם אוטובוסי תיירים מגיעים מולכם. אל תמהרו.

בניווט חפשו "Gelati Monastery", הנקודה נמצאת מיד.

משדה התעופה של קותאיסי

מנמל התעופה של קותאיסי עד המנזר יוצא כ-35 ק"מ, 40–50 דקות דרך העיר או בכביש העוקף. אם הטיסה נוחתת בבוקר, אפשר לאסוף את הרכב ולנסוע ישר לגלאטי עוד לפני הצ'ק-אין: השטח בדרך כלל פתוח מהבוקר.

מטביליסי

כ-240 ק"מ בכביש E60 עד קותאיסי, ועוד 11 עד המנזר. זה יוצא 3.5–4 שעות עם עצירה קצרה. האפשרות ההגיונית ביותר היא ללון בקותאיסי ולעלות לגלאטי בבוקר, ולא לנסות לעשות טביליסי–גלאטי–טביליסי ביום אחד.

מבטומי

עד קותאיסי כ-150 ק"מ, בדרך כלל 2.5–3 שעות, תלוי בתנועה ביציאה מבטומי ובאזור סמטרדיה. מבטומי אפשר לראות את גלאטי ביום ארוך, אבל צריך לצאת מוקדם, והדרך חזרה בערב תהיה מעייפת. נוח יותר לשלב עם לינה בקותאיסי או בצקלטובו.

בלי רכב

ממרכז קותאיסי יוצאות מרשרוטקות לכיוון גלאטי, אבל לא בתדירות גבוהה ולא לפי לוח זמנים מדויק. התחנה האחרונה נמצאת לפעמים למטה, ליד הכפר, ולא ליד השער, ומשם צריך לעלות ברגל. מונית מהעיר שמחכה לכם ועוצרת גם במוצאמטה לא עולה הרבה. סגרו את המחיר לפני שעולים או הזמינו דרך אפליקציה.

חניה

מול השער יש מגרש חניה חינמי, ולידו דוכנים של צ'ורצ'חלה, יין, דבש ואיקונות. בבוקר של יום חול מוצאים מקום בלי בעיה. בסופי שבוע בקיץ ובחגים המגרש מתמלא עד הצהריים, מכוניות נעמדות לאורך הכביש, והאוטובוסים מסתובבים בדיוק בתוך הצפיפות הזאת. אם הגעתם ברגע כזה, עדיף להשאיר את הרכב נמוך יותר במדרון וללכת כמה דקות ברגל.

מהחניה עד השער כמה דקות בעלייה קלה.

שעות פתיחה, כניסה וקוד לבוש

כניסה: חינם. אפשר להשאיר תרומה בכנסייה, לפי שיקול דעתכם.

שעות: המנזר לא מפרסם לוח זמנים רשמי. השטח פתוח בדרך כלל מהבוקר עד הערב, בערך מ-8–9 עד 18–19, ובקיץ יותר. הכנסייה הראשית נסגרת לפעמים בזמן תפילות או עבודות. מי שרוצה לראות את הפסיפס, כדאי שיגיע לפני הצהריים ויברר במקום.

קוד לבוש: נשים צריכות כיסוי ראש וחצאית, גברים מכנסיים ארוכים, וכולם כתפיים מכוסות. מטפחות וחצאיות עטיפה נמצאות בדרך כלל ליד הכניסה. בחום פשוט יותר להגיע מראש בבגד ארוך וקליל.

כמה זמן לתכנן: שעה עד שעה וחצי למנזר עצמו. עם מוצאמטה והנסיעה מקותאיסי זה יוצא חצי יום.

שירותים: יש ליד החניה, אבל לא הייתי סומכת עליהם בכל עונה.

גלאטי ומוצאמטה בנסיעה אחת

מנזר מוצאמטה עומד על צוק מעל נהר צקלציטלה, 6 ק"מ מקותאיסי, והפנייה אליו נמצאת על אותו כביש שמוביל לגלאטי. בין שני המנזרים 15–20 דקות נסיעה, ולכן כמעט תמיד מבקרים בשניהם יחד.

מוצאמטה קטן: כנסייה אחת על כף מעל עיקול הנהר, ומתחתיה מצוק תלול. כאן שמורים שרידי האחים דוד וקונסטנטין מחאידזה, נסיכים מהמאה ה-8 שנהרגו משום שסירבו לקבל את האסלאם. גם השם מתורגם בדיוק כך, "מקום הקדושים המעונים". יש מסורת לזחול שלוש פעמים מתחת לתיבת השרידים ולהביע משאלה, וכמעט בטוח שתראו מישהו עושה את זה.

למוצאמטה מספיקה חצי שעה. החניה שם קטנה יותר, ולכנסייה יורדים במדרגות, כך שבחזרה צריך לטפס.

הסדר שלי הוא בדרך כלל כזה: בבוקר גלאטי, כשעוד אין הרבה אנשים והשמש בחלונות התוף, ובדרך חזרה מוצאמטה. מי שרוצה לסיים את היום רחוק יותר יכול לנסוע מכאן בנוחות מערבה, אל מערת פרומתאוס וצקלטובו, או צפון-מערבה, אל הקניונים של מרטווילי ואוקצה. המערה עם המנזרים נכנסת בנחת ליום אחד. את הקניונים עדיף להשאיר ליום נפרד. כך בדיוק בנויים שני הימים בקותאיסי במסלול שלנו בגאורגיה ל-7 ימים: קודם גלאטי והמערה, אחר כך הקניונים.

מתי לנסוע

גלאטי פתוח כל השנה, ובחורף כמעט אין כאן אף אחד. בחורף רגיל של קותאיסי הכביש עביר, שלג בגובה הזה נשאר על הקרקע לעיתים רחוקות ולזמן קצר, אבל אחרי כפור לילי הסרפנטינות ביער יכולות להיות חלקלקות בצל.

לדעתי אביב וסתיו הם הזמן הטוב ביותר. באפריל ובמאי המדרונות מסביב ירוקים מאוד, ובאוקטובר ובתחילת נובמבר היער שמעל הערוץ מצהיב, והמנזר נראה על הרקע הזה במיטבו. בקיץ קריר כאן יותר מבקותאיסי, אבל ביולי ובאוגוסט לקראת הצהריים בכל זאת חם, והחניה מפוצצת. בואו מוקדם.

אימרתי לחה, וגשם יכול לרדת בכל חודש. בגשם הפסיפס נראה פחות טוב והאור בכנסייה עמום, אז אם יש לכם בחירה בין ימים, בחרו יום שמשי.

כמה טיפים מעשיים

• קחו מזומן בלארי לנרות ולקניות ליד החניה. בדוכנים כמעט אין מסופי אשראי.
• החזיקו מטפחת או צעיף קל ברכב אם אתם ממשיכים גם למוצאמטה ולכנסיות אחרות. משלכם תמיד נוח יותר.
• אל תיכנסו לכנסייה עם קבוצת סיור בזמן תפילה, חכו בצד. התפילות כאן הן לא בשביל תיירים.
• העלייה מהחניה והאבן בחצר חלקות אחרי גשם, ונעליים עם סוליה סבירה יעזרו.

בקצרה

את גלאטי בנה דוד הבונה, והוא גם קבור כאן. באפסיס השתמר פסיפס מהמאה ה-12, והמנזר שמר על מעמד אונסק"ו גם אחרי שבגרטי הוצאה ב-2017. 20 דקות נסיעה מקותאיסי, הכניסה חינם, ובמקום מספיקות שעה עד שעה וחצי. יחד עם מוצאמטה יוצא חצי יום רגוע, ואחריו נשאר עוד זמן למערה או לארוחת ערב בעיר.