צקלטובו, גאורגיה: סנטוריומים נטושים, אמבטיות ראדון והיסטוריה סובייטית

צקלטובו היא עיירת מרפא במערב גאורגיה, 9 ק"מ מקותאיסי. מגיעים אליה בשביל שני דברים: אמבטיות הראדון והסנטוריומים הנטושים מתקופת סטלין, שעומדים מסביב לפארק המרפא.

הסיבה השלישית נמצאת ממש ליד. מערת פרומתאוס, הקניונים של אימרטי, המנזרים של קותאיסי – הכול במרחק של עד שעת נסיעה.

היסטוריה בקצרה: מימי קדם ועד אתר מרפא סובייטי

מעיינות המרפא של צקלטובו מוכרים עוד מימי קדם, והאזכורים הראשונים שלהם מתוארכים למאה ה־7. במאות ה־12 וה־13 כבר נודע המקום אצל הכרוניקנים הגאורגים כמקום של ריפוי. מחקר רציני של המים המינרליים המקומיים התחיל רק במאה ה־19.

המפנה בגורלה של צקלטובו הגיע בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20, כשהשלטון הסובייטי לקח את אתר המרפא לידיו. את התפקיד המכריע מילא יוסף סטלין בעצמו: רופאי הקרמלין רשמו לו אמבטיות ראדון לגב ולרגליים, הוא הגיע, והתוצאה הרשימה אותו. מאז העיירה התחילה להפוך לאתר המרפא המרכזי של ברית המועצות.

ב־1951 נכתבה תוכנית אב רחבת היקף, וצקלטובו חולקה בבירור לאזורי מרפא, סניטריה ומגורים. בשנות ה־50 עד ה־70 פעלו כאן 22 סנטוריומים ו־9 בתי מרחץ שניזונו ממעיינות מינרליים. בשיא הפופולריות הגיעו לעיירה ארבע רכבות ממוסקבה בכל יום, קווים ישירים שהופעלו במיוחד בשביל הנופשים. בשביל סטלין נבנה בית מרחץ פרטי, המרחץ המפורסם מס' 6.

אחרי התפרקות ברית המועצות ב־1991 התרוקן אתר המרפא כמעט בן לילה. הסנטוריומים נסגרו, ובחלק מהם מצאו מחסה פליטים מאבחזיה. הארמונות הסובייטיים הענקיים התפוררו לאט והיער כיסה אותם. בדיוק בשביל החורבות האלה מגיעים היום לצקלטובו אלפי תיירים מכל העולם.

המים והטיפולים

הנכס האמיתי של צקלטובו הוא המים. המעיינות המקומיים שייכים לסוג נדיר: מים תרמיים בעלי ריכוז ראדון נמוך, כלורידיים־סולפטיים, נתרניים־מגנזיים־סידניים. הטמפרטורה ביציאה מהאדמה היא בערך 33–35 מעלות, כמעט טמפרטורת הגוף, ולכן קל לעשות את האמבטיות.

אמבטיות הראדון של צקלטובו נרשמות קודם כול לבעיות במפרקים, בעמוד השדרה ובמערכת השלד והשרירים. בשביל זה סטלין הגיע לכאן, ובשביל זה עדיין מגיעים מאות אלפי אנשים. המים מועילים גם למערכת הלב וכלי הדם, למערכת העצבים ולמערכת הנשימה. סדרת טיפולים כוללת בדרך כלל 10–15 טיפולים של 10–15 דקות כל אחד.

מרכז הטיפולים הפעיל העיקרי הוא עדיין המתחם הבלנאולוגי במעיין מס' 6, אותו בניין היסטורי שבו סטלין עשה את האמבטיות שלו. יש בו תאים פרטיים, בריכות משותפות עם מי ראדון, חדרי פיזיותרפיה ועיסוי. גם מעיין מס' 2 פועל.

אם אתם כאן ליום אחד ורק רוצים לנסות את הטיפול, תגיעו בבוקר ותפנו ישר למנהלה: לוח הזמנים במתחם בנוי סביב מי שעושים סדרה מלאה, וביקורים חד־פעמיים משובצים בחלונות הפנויים. תשאלו אם צריך לעבור אצל רופא לפני האמבטיה הראשונה, כי הנוהל תלוי בשאלה אם אתם נכנסים לתא פרטי או לבריכה המשותפת. כדאי להביא בגד ים, כפכפים, מגבת וסדין, ועדיף לא לתכנן שום דבר לשעה שאחרי האמבטיה: הראדון משאיר הרבה אנשים רגועים באופן מורגש, ובמצב כזה לא כדאי לשבת מאחורי ההגה.

אני עצמי אף פעם לא נשארתי לסדרה מלאה, הגעתי לטיפול אחד בין טיולים באימרטי. אל תצפו לאפקט טיפולי אמיתי מטיפול אחד, זו יותר היכרות עם המקום.

חשוב: לאמבטיות ראדון יש התוויות נגד. אסור לעשות אותן במחלות אונקולוגיות, בשלבים חריפים של דלקת ובעוד מקרים. התייעצו עם רופא לפני הטיפולים.

הסנטוריומים

עשרות סנטוריומים בסגנון האימפריה הסטליניסטי עומדים מסביב לפארק המרפא המרכזי. רבים מהם נטושים: עמודים, עיטורי טיח, גרמי מדרגות משיש, אולמות ענקיים שעצים צומחים דרכם. אחד הבניינים המוכרים ביותר הוא סנטוריום משחטה, עם החזית בצורת חצי עיגול והמזרקה מול גרם המדרגות הראשי.

המקומות המוכרים ביותר לביקור עצמאי:

סנטוריום מדיאה (ידוע גם כסנטוריום צנטרוסויוז, נבנה ב־1962 בשביל עובדי משרד תעשיית המזון של ברית המועצות). אחד הנגישים ביותר: אין גדרות, אין שמירה, אפשר להיכנס ולשוטט בין הקומות בקצב שלכם.

סנטוריום מטאלורג. פעם היה סביבו פארק מטופח, והיום זה יער סבוך. שער יפה, הבניין מאוכלס בחלקו ופליטים מאבחזיה גרים בו.

סנטוריום שחטיור ואימרטי. בניינים מונומנטליים, וכל אחד מהם ייקח לפחות שעה.

מרחץ מס' 6 ("המרחץ של סטלין"). בניין עצמאי עם היסטוריה משלו.

בפעם הראשונה שנכנסתי למדיאה עמדתי בלובי כמה דקות בלי לעשות כלום: מה שתופס אותך זה לא ההרס אלא הקנה מידה והשקט, שבו שומעים מים מטפטפים איפשהו בקומות העליונות, והעצים שצומחים ישר דרך הרצפה.

איך מסתובבים בחורבות

צריך נעליים סגורות עם סוליה קשיחה. מתחת לרגליים יש אריחים שבורים, זכוכיות, חתיכות ברזל זיון, ובמקומות מסוימים חורים במקום רצפה, מכוסים בפסולת. לגרמי מדרגות פעמים רבות אין מעקה בכלל, והמדרגות התחתונות בגרמי השיש יכולות להיות מפוררות. עדיף לא לרדת לבד למרתפים ולחדרי מדרגות חשוכים, ופנס בטלפון הוא כאן לא מותרות. אל תצאו למרפסות, למעקות או לגגות: הבטון עומד יותר משלושים שנה בלי תיקונים, ואי אפשר לשפוט את מצבו לפי המראה.

הנקודה השנייה חשובה יותר מאמצעי הבטיחות. בחלק מהבניינים גרים אנשים. יש שם משפחות של פליטים מאבחזיה, ובשבילן זה לא "לוקיישן" אלא בית, בחלק מהמקרים כבר שלושים שנה. הסימנים לאגף מאוכלס ברורים מיד: וילונות, כביסה במרפסת, ערוגת ירקות, צעצועי ילדים בחצר, דלת עם מנעול. למסדרונות האלה לא נכנסים. לא מצלמים אנשים או את הדלתות שלהם בלי רשות, אומרים שלום בחצר, ועדיף להימנע מקבוצות רעשניות ומצילומי רחפן מעל חלונות של אנשים. לפעמים יושב שומר ליד הכניסה ומבקש תשלום סמלי כדי להכניס אתכם – זה נוהג מקובל ולא שווה להתווכח עליו.

יש תפיסה שגויה נפוצה שצקלטובו נטושה לגמרי. זה לא נכון. לצד החורבות יש את Tskaltubo Spa Resort המשופץ, מלונות חדשים, מסעדות ובתי קפה. העיירה חיה לצד העבר שלה.

פארק המרפא

הפארק הוא המרכז של כל התכנון. שדרות יוצאות ממנו לכל הכיוונים והסנטוריומים עומדים במעגל, כך שהכי קל לראות אותם ברגל ולחזור לפארק בין בניין לבניין. בפנים יש מגנוליות, עצי דולב ותיקים, ביתנים מעל המעיינות, ספסלים וצל – שביולי חסר בכל מקום אחר. גם המקומיים מטיילים כאן, ובערב הפארק נראה בדיוק כמו שתוכנן: חיי נופש רגילים, רק עם חורבות של ארמונות מסביב.

אני בדרך כלל משאירה את הרכב בקצה הפארק וממשיכה משם ברגל. ככה פשוט יותר: אין טעם לנסוע ברכב בין סנטוריום לסנטוריום, והניווט מתבלבל בצקלטובו. חלק מהבניינים מסומנים בשמות גאורגיים, וחלק מהנעצים בכלל לא נמצאים ליד הכניסה. אמין יותר לנווט לפארק ולהתמצא במקום. החניה חופשית, וברחובות הרחבים סביב הפארק כמעט תמיד מתפנה מקום.

מה רואים בסביבה

צקלטובו מתאימה מאוד כבסיס לטיולים במערב גאורגיה. במרחק תשעה קילומטרים נמצאת קותאיסי, הבירה העתיקה של קולכיס, עם המנזרים גלאטי ומוצאמטה. ברדיוס של 30–40 ק"מ יש כמה אתרי טבע ברמה עולמית.

מערת פרומתאוס, בערך 20–25 ק"מ מצקלטובו. אחת המערות הגדולות בגאורגיה, עם אגם תת־קרקעי ושייט בסירות. לפי האגדה, כאן היה הטיטאן פרומתאוס כבול לסלע.

קניון מרטווילי, קניון ציורי עם נהר בצבע טורקיז. סירות לוקחות אתכם לאורכו ממש בין הצוקים.

קניון אוקצה, שבילים תלויים מעל הערוץ.

שמורת סאטאפליה, עקבות דינוזאורים ועוד מערה.

המערה הלבנה, רק 2 ק"מ מזרחית למרכז צקלטובו.

לכל המקומות האלה יש מאפיין משותף: קשה להגיע אליהם בלי תחבורה משלכם. תחבורה ציבורית לא מגיעה לרוב אתרי הטבע באזור, ומונית מקותאיסי או מצקלטובו לכל אתר וחזרה מצטברת מהר לסכום מורגש, במיוחד אם אתם מתכננים כמה מקומות ביום אחד.

איך מגיעים

צקלטובו נמצאת 230–245 ק"מ מטביליסי ובערך 9–10 ק"מ מקותאיסי. ברכב מטביליסי הנסיעה לוקחת 2.5–3 שעות. הכביש במצב טוב ויש מעט סרפנטינות הרריות, כך שגם נהגים מתחילים יסתדרו.

בתחבורה ציבורית מטביליסי המסלול נראה כך: מרשרוטקה מתחנת האוטובוסים דידובה לקותאיסי, ואז אוטובוס מס' 34 או מרשרוטקה מס' 30 לצקלטובו, כל 20–30 דקות. אפשר גם לקחת מונית מקותאיסי לצקלטובו, המרחק הוא בערך 10 ק"מ.

וכאן מתחיל הקושי העיקרי. תחבורה ציבורית לא מגיעה למערת פרומתאוס, לקניונים או למנזרים, כך שבלי רכב נשארת רק מונית לכל יציאה. רכב משלכם פותר את העניין: מערת פרומתאוס בבוקר, קניון מרטווילי אחרי הצהריים, טיול בקותאיסי בערב – בלי סידורים עם נהגים ובלי לחכות בצד הדרך.

אפשר לאסוף רכב בטביליסי, בקותאיסי או בשדה התעופה של קותאיסי ב־mydrive.club.

הכבישים באימרטי טובים בסך הכול, אין צורך ברכב שטח, וסדאן רגיל או קרוסאובר יספיקו. החניה בצקלטובו חופשית וללא תשלום.

מידע מעשי

איפה לישון. בצקלטובו יש סנטוריומים פעילים עם תוכניות טיפול (Tskaltubo Spa Resort, סנטוריום ע"ש ס. מ. קירוב), וגם מלונות ובתי הארחה רגילים. בקותאיסי, 10 דקות נסיעה, יש מבחר גדול של לינה.

מתי לנסוע. הזמן הטוב ביותר הוא אפריל עד אוקטובר. האקלים סובטרופי ולח, הקיץ חם. בחורף אתר המרפא שקט הרבה יותר, אבל פועל.

מוזיאון צקלטובו לתולדות האזור פתוח כל יום מ־9:00 עד 18:00, הכניסה 3 לארי. לידו נמצא בית־המוזיאון של הסופר אוטיה יוסליאני עם טעימות יין, הכניסה חינם.

הדאצ'ה של סטלין נמצאת גם היא בצקלטובו ופתוחה למבקרים.

קפה מגנוליה, בניין היסטורי משנות ה־50 שתכנן האדריכל האיטלקי קרלו מורטי, שופץ ב־2019.

השוק במרכז העיירה, המקום הטוב ביותר למצרכים זולים אם אתם נשארים כמה ימים.

כמה זמן לתכנן

יום אחד מספיק לצקלטובו עצמה: הפארק, שניים־שלושה סנטוריומים, מרחץ מס' 6, ואם צריך – טיפולים במתחם של מעיין מס' 6. סיבוב בכל סנטוריום גדול לוקח בערך שעה, כך שיותר מארבעה ביום קשה להספיק.

חצי יום ויום שלם מרגישים כאן אחרת. בחצי יום עוברים בניין או שניים וסיבוב בפארק, ויוצאים עם תחושה שראיתם תמונה. יום שלם נותן משהו אחר: מתעייפים מעמודים ומתחילים לשים לב לפרטים כמו הפסיפסים בכניסות, חדרי האמבטיה המרוצפים, המספרים על הדלתות. בקיץ עדיף לחלק את היום: סנטוריומים בבוקר, ארוחת צהריים והפסקה בשעות החום, ועוד בניין לקראת ערב. האור רך יותר אז, ויש הרבה פחות אנשים.

אני עצמי כמעט אף פעם לא מקדישה לצקלטובו יום שלם. בדרך כלל זה חצי יום עם הסנטוריומים והפארק ועוד מערת פרומתאוס, או צקלטובו בבוקר והערב בקותאיסי, שם יש איפה לאכול ארוחת ערב.

אם רוצים להוסיף את הסביבה, תחשבו על יומיים־שלושה עם לינה בצקלטובו או בקותאיסי. מערת פרומתאוס וסאטאפליה נכנסות יפה ביום אחד, מרטווילי ואוקצה ביום אחר. סדרת אמבטיות ראדון היא סיפור נפרד, והיא דורשת 10–15 ימים.