מטביליסי לסוואנטי ברכב: המסלול, הכבישים וכמה זמן זה לוקח

מטביליסי למסטיה יש 465 קילומטר ו-8–9 שעות נהיגה, אם נוסעים בלי הפסקות ארוכות. כל הדרך סלולה והכביש פתוח כל השנה, אבל 135 הקילומטרים האחרונים מזוגדידי הם עיקולים הרריים ומנהרות, והמהירות הממוצעת יורדת שם ל-40–50 קמ"ש. הרבה יותר קל לפצל את הנסיעה לסוואנטי ליומיים, עם לילה בקותאיסי או בזוגדידי, מאשר לעשות את כל הדרך בבת אחת בגבורה.

כמה זמן לוקחת הנסיעה מטביליסי לסוואנטי

המסלול הראשי עובר דרך זוגדידי. על המפה הוא נראה ארוך יותר, אבל הוא צפוי יותר ונשאר פתוח גם בחורף.

• טביליסי — קותאיסי: כ-220 ק"מ, 2.5–3 שעות
• קותאיסי — זוגדידי: כ-105 ק"מ, שעה וחצי
• זוגדידי — מסטיה: 135 ק"מ, 3.5–4.5 שעות
• סך הכול: 465 ק"מ, 8–9 שעות נהיגה נטו

הקטע הראשון כמעט חופף למסלול טביליסי — בטומי על כביש E60: כביש מהיר, מנהרות ריקוטי, בלי הפתעות. סוואנטי עצמה מתחילה אחרי זוגדידי.

האפשרות השנייה, דרך לנטכי ומעבר זגר, קצרה יותר בקילומטרים אם יוצאים מקותאיסי: כ-200 ק"מ ובערך 4 שעות עד אושגולי, דרך צקלטובו, צגרי ולנטכי. הכביש נסלל ב-2024, אבל כמה קטעים נשארו בלי אספלט, בחורף אף אחד לא מפנה אותו בכלל, וחברות ההשכרה בדרך כלל אוסרות את המסלול הזה במפורש. מטביליסי זה עיקוף שהגיוני רק בתיאוריה.

ממסטיה לאושגולי יש שלוחה נפרדת באורך 45–50 ק"מ. האספלט הגיע לשם ב-2024, והנסיעה לוקחת שעה עד שעה וחצי. על ההגבלות בקטע הזה בהמשך: הן חשובות יותר ממצב הכביש.

איך נראה הכביש מטביליסי למסטיה, קטע אחר קטע

המסלול מתחלק לארבעה קטעים שונים מאוד זה מזה, וקל יותר לתכנן את הזמן לפיהם מאשר לפי המרחק הכולל.

טביליסי — קותאיסי. כביש E60 דרך מעבר ריקוטי. בשנים האחרונות הוא נבנה מחדש ככביש מהיר בן ארבעה נתיבים, עם מנהרות ארוכות ומעקה הפרדה באמצע, וזמן הנסיעה התקצר מאוד. הבעיה היחידה היא משטח הבטון בגשם: הוא נעשה חלקלק, ומרחק הבלימה מתארך יותר ממה שמצפים. בגשם חזק תחזיקו 70–80 קמ"ש, גם אם בנתיב הסמוך נוסעים מאה.

קותאיסי — זוגדידי. כביש רגיל, נתיב אחד לכל כיוון. האספלט חלק וכמעט אין בורות, אבל הכביש עובר דרך כפרים: פרות בשוליים, מעברי חצייה לא מסומנים, ומקומיים שעוקפים על קו רצוף. המהירות הממוצעת כאן יורדת ל-60–70 קמ"ש.

זוגדידי — ג'ווארי. עשרים ומשהו קילומטרים, השיפוץ הסתיים, יש תאורה ומעקות בטיחות. זה הקטע האחרון שבו אפשר להירגע. עצירה קצרה והגיונית לפני העלייה היא סכר אנגורי.

ג'ווארי — חאישי — מסטיה. כאן מתחיל הכביש ההררי האמיתי: עיקולים מעל מאגר אנגורי, מנהרות צרות שנחצבו ישר בסלע, עליות ארוכות. במקומות מסוימים מטפטפים מים מתקרת המנהרות, התאורה עמומה, וביום שמשי העיניים צריכות רגע להתרגל ביציאה. על הכביש מונחות באופן קבוע אבנים ממפולות קטנות, וצמיג שנחתך על אחת מהן יוצא מכלל שימוש מיד. כמעט אין איפה לעקוף, ואפשר לבלות חצי שעה מאחורי משאית איטית אחת.

בפעם הראשונה יצאתי מטביליסי בעשר בבוקר, ואת ארבעים הקילומטרים האחרונים עד מסטיה עשיתי בחושך, מאחורי משאית, בעיקולים בלי תאורה. שום דבר נורא לא קרה, אבל לא נהניתי מזה לרגע. היום אני יוצאת לפני שבע, כדי לעבור את הקטע ההררי באור יום.

ביום אחד או עם לינה בדרך

לעשות את זה ביום אחד בהחלט אפשרי, והרבה עושים את זה. אבל מדובר בשמונה-תשע שעות מאחורי ההגה ועוד עצירות, ותגיעו למסטיה סחוטים ותרצו לישון עד מאוחר למחרת. היום הראשון בסוואנטי הופך ליום התאוששות.

תוכנית הגיונית נראית כך:

1. יום ראשון: טביליסי, ארוחת בוקר בדרך, קותאיסי או קניון מרטווילי, לילה בזוגדידי. זה כ-330 ק"מ וחצי יום ברכב.
2. יום שני: יציאה מוקדמת, סכר אנגורי, העלייה להרים, ובצהריים אתם כבר במסטיה. שאר היום הולך על טיול בעיירה והתאקלמות.
3. חזרה באותה דרך, או דרך קותאיסי אם ממשיכים לבטומי.

לילה בזוגדידי זול יותר מלילה בקותאיסי ומשאיר את הקטע הקשה ביותר לבוקר. לילה בקותאיסי עדיף אם רוצים ארוחת ערב טובה ולראות את גלתי ומוצמטה. יש מדריך נפרד על מה לראות בקותאיסי.

מה לראות בדרך לסוואנטי

הכביש חוצה חצי מדינה, כך שכמה עצירות פשוט מתבקשות.

• קניון מרטווילי: מים בצבע טורקיז, שיט קצר בסירה מתנפחת, שעה עד שעה וחצי לכל הביקור. העיקוף מהכביש הראשי קטן.
• מערת פרומתאוס: מערת קרסט ענקית ומוארת. בקיץ התורים רציניים, אז תקדישו לה שעתיים.
• ארמון דדיאני בזוגדידי: אם אתם ישנים בעיר, זו תוכנית הערב המתבקשת.
• סכר אנגורי: סכר בגובה 270 מטר שעומד ממש על המסלול, כך שתעברו לידו בכל מקרה. נקודת התצפית על המאגר נמצאת כמה קילומטרים אחריו.
• המפלים אחרי חאישי: יש כמה ממש ליד הכביש, ובחורף הם קופאים לגמרי ונראים מעניינים יותר מאשר בקיץ.

אל תתכננו יותר משתיים-שלוש עצירות ביום. הקטע ההררי אוכל זמן באופן לא צפוי, ועדיף להגיע באור יום מאשר לסמן וי על הכול.

איזה רכב צריך לטיול לסוואנטי

בקיץ גם רכב סדאן רגיל יגיע למסטיה. נהגי מוניות מקומיים מסיעים תיירים בפריוס, יש אספלט בכל מקום, ומבחינה טכנית אין שום בעיה. זו שאלה של נוחות: בעיקולים עם מהמורות תמידיות וטלאים בכביש, רכב נמוך מטלטל יותר, והנוסעים מקבלים בחילה מהר יותר. קרוסאובר עם מרווח גחון קצת גבוה יותר ומתלים רכים יותר עובר את ארבע השעות האלה הרבה יותר טוב, ובדרך העפר לצ'לאדי אותו מרווח גחון יציל לכם את הפגוש.

בחורף זה סיפור אחר. את הכביש זוגדידי — מסטיה מפנים, כי בסוואנטי פועלים שני אתרי סקי, חצוואלי וטטנולדי. אבל מפנים אותו בסטנדרטים של הרים: שלג דחוס, קרח בפניות מוצלות, ובמקומות מסוימים תלמים. מדצמבר עד מרץ כדאי לנסוע רק עם הנעה כפולה, וצמיגי חורף הם חובה בלי ויכוח. צמיגי קיץ בכביש הזה בחורף הם דרך ישירה לתעלה, ואף ביטוח לא יכסה את זה. גם שרשראות בתא המטען לא יזיקו: כשיש סכנת מפולות שלגים הקטע יכול להיסגר לכמה שעות או ליום שלם. לפני היציאה כדאי לעבור על רשימת הציוד לטיול בהרים.

כשמזמינים רכב בטביליסי, סוג הצמיגים וההנעה מופיעים מראש, וזה בדיוק המקרה שבו עדיף לבדוק לפני היציאה ולא בחניון. כדי להבין את הקטגוריות, ראו איזה רכב לבחור וג'יפ או סדאן.

לאן אסור לנסוע ברכב שכור

זו הנקודה הנפרדת ששוברת חצי מהתוכניות לטיול עצמאי בסוואנטי. עוד על האזורים האסורים במדריך לאזורים שאסור לנסוע אליהם ברכב שכור.

רוב חברות ההשכרה בגאורגיה אוסרות לנסוע בקטע מסטיה — אושגולי ומשם הלאה ללנטכי דרך מעבר זגר. האיסור לא קשור לקטגוריית הרכב: הוא חל באותה מידה על סדאן ועל רכב שטח עם שלדה. זה סעיף בחוזה, לא המלצה. הרכבים מנוטרים ב-GPS, הקנס על הפרה ניתן לפי העובדה עצמה, ובנוסף כל תקלה בקטע אסור מפסיקה אוטומטית להיות מקרה ביטוחי.

איך מגיעים לאושגולי בלי להפר את הכללים:

• נהג מקומי ממסטיה. יום שלם עם רכב יעלה בערך 150–250 לארי; מקום בקבוצה משותפת זול יותר. החיסרון: הנהג מחליט כמה זמן תסתובבו, אז סכמו את הזמנים מראש.
• סיור מאורגן עם מדריך. במחיר דומה למונית, אבל לפחות מישהו מסביר על מה מסתכלים.
• מרשרוטקה. בקיץ נוסעים מיניבוסים בין מסטיה לאושגולי; הנסיעה לוקחת כשעתיים ועולה בסביבות 30–50 לארי. לוח הזמנים משתנה, אז בדקו במקום.
• טרק. המסלול הקלאסי מסטיה — אושגולי לוקח ארבעה ימים, עם לינה בבתי הארחה בדרך.

כיוונים אחרים סביב מסטיה בדרך כלל מותרים, אבל הרשימה משתנה מחברה לחברה. שאלו את המנהל על הפרטים: חצוואלי, טטנולדי, הגישה לצ'לאדי, הדרך למזרי. התכתבות אחת לפני היציאה סוגרת את השאלה לגמרי.

מסטיה: מה יש ומה אין

מסטיה היא לא כפר, כמו שרבים מצפים, אלא עיירה עם מלונות, תריסר בתי קפה, כספומטים ותחנת דלק. בקצה העיירה יש את נמל התעופה על שם המלכה תמר, מרכז מידע לתיירים, מוזיאון להיסטוריה ולאתנוגרפיה עם אוסף איקונות נהדר, ובית-המוזיאון של המטפס מיכאיל חרגיאני. הקליטה הסלולרית בעיירה עובדת טוב, וכמעט בכל בית הארחה יש אינטרנט. סקירה מפורטת של העיירה והסביבה נמצאת במדריך למסטיה.

מה שאין במסטיה זה חיים מסביב לשעון. המטבחים בבתי ההארחה נסגרים מוקדם, בסביבות תשע. בביקור הראשון חזרתי מטיול לקרחון קצת אחרי תשע, ואכלתי לארוחת ערב עוגיות מהמכולת, כי בשני בתי הקפה הקרובים כבר שטפו את הרצפה. אם אתם מתכננים יום ארוך בהרים, תגידו למארחים בבוקר שתחזרו מאוחר.

מזומן מאוד שימושי: מלונות ובתי קפה גדולים מקבלים כרטיסי אשראי, אבל הרכבל, החניונים, הסוסים והחנויות הקטנות עובדים בדרך כלל בלארי. בעיירה יש כספומט, אבל באושגולי אין, והקליטה שם באה והולכת. הכי טוב למלא את המיכל עד הסוף בזוגדידי: בקטע ההררי כמעט אין תחנות דלק, והבחירה במסטיה מוגבלת.

מה לאכול בסוואנטי

האוכל המקומי שונה ממה שמתרגלים אליו בטביליסי, ושווה לוותר בשבילו על החצ'פורי הרגיל.

• קובדרי: מאפה במילוי בשר קצוץ, בצל ומלח סוואני. המנה המזוהה ביותר עם האזור; ההכנה לוקחת כארבעים דקות, אז הזמינו מראש.
• צ'בישטרי: לחמניות תירס עם גבינה, מטוגנות במחבת. ארוחת הבוקר הכי טובה לפני טרק ארוך.
• טשמיג'בי: פירה תפוחי אדמה שלשים יחד עם גבינה מומסת עד שהוא נמתח. כבד ומחמם מאוד.
• מלח סוואני: תערובת של מלח עם שום, כוסברה, חילבה וחילבה כחולה. נמכר בשוק, ואנשים לוקחים אותו הביתה בשקיות.

הסוואנים באופן מסורתי לא שותים קפה בבוקר, אז בארוחת הבוקר בבית ההארחה כנראה ימזגו לכם תה. בשני הביקורים הראשונים סבלתי בשקט; היום אני פשוט מביאה צנצנת קפה נמס וחוסכת למארחים את הטרחה.

אושגולי: למה לנסוע

אושגולי היא לא כפר אחד אלא קהילה של ארבעה יישובים: ז'יביאני, צ'וויביאני, צ'אז'אשי ומורקמלי. גרים שם כ-250 איש, הגובה הוא כ-2,100 מטר, וזה אחד המקומות המיושבים דרך קבע הגבוהים ביותר באירופה. המכלול האדריכלי עם המגדלים רשום ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.

בשביל מה מגיעים:

• כנסיית למריה על הגבעה מעל ז'יביאני. המאה השתים-עשרה, פרסקאות, והמקום הכי טוב לנוף על שחרה.
• מבצר צ'אז'אשי והמוזיאון באחד המגדלים. קטן, אבל האיקונות והחפצים בו אמיתיים.
• קרחון שחרה. הוא נמצא כ-8 ק"מ במעלה העמק מאושגולי: 5–7 שעות הלוך-חזור ברגל, כולל העלייה. חלק מהדרך אפשר לעשות ברכב השטח של נהג מקומי; משם והלאה רק ברגל.
• שחרה עצמה, הנקודה הגבוהה ביותר בגאורגיה, 5,193 מטר. במזג אוויר בהיר היא עומדת ממש בראש העמק, והיא הסיבה העיקרית שבגללה מגיעים לכאן.

הדרך לאושגולי פתוחה בערך ממאי עד נובמבר, והתאריכים המדויקים תלויים בשלג. בחורף הכפרים מנותקים באופן קבוע על ידי מפולות שלגים לשבועות שלמים, ורק המקומיים עוברים.

יצאתי לקרחון בנעלי ספורט, כי "יש שם דרך, לא?". הדרך נמשכת בערך חמישה קילומטרים, ואז מתחילה המורנה: אבנים רטובות, פלגים שחוצים את השביל, והנעליים רטובות לגמרי תוך עשר דקות. בסוואנטי צריך נעלי הליכה כמעט תמיד, גם כשתוכנית היום נראית כמו טיול קליל.

הטרק מסטיה — אושגולי: ארבעה ימים ברגל

המסלול הרב-יומי הפופולרי ביותר בגאורגיה. לינה בבתי הארחה, לא צריך אוהל, השביל מסומן. החלוקה הקלאסית:

1. מסטיה — ז'בשי. כ-15 ק"מ, יום קל לאורך העמק עם מעט עליות.
2. ז'בשי — אדישי. כ-11 ק"מ, 4–6 שעות, בערך 900 מטר עלייה. החלק העליון של השביל עובר על רכס, אז מפה אופליין היא חובה.
3. אדישי — איפררי. היום הקשה ביותר: כ-18 ק"מ, 6–8 שעות, ומעבר צ'כונדרי בגובה 2,700 מטר. היום מתחיל בחציית הנהר הקרחוני אדישצ'לה: המים קרים ועכורים, ולכן המקומיים מעבירים מטיילים על סוסים תמורת תשלום. צריך לצאת מוקדם בבוקר, לפני שהנהר עולה ממי ההפשרה של היום.
4. איפררי — אושגולי. כ-12 ק"מ, 3–5 שעות, הקטע הקל ביותר, שמסתיים ממש ליד המגדלים של צ'אז'אשי.

עונת הטרקים נמשכת מאמצע יוני עד ספטמבר. בתחילת יוני עדיין יש שלג מעל 2,500 מטר, והנהרות שחוצים מלאים יותר. מאושגולי חוזרים למסטיה במרשרוטקה או עם נהג שנוסע בכיוון.

את האוכל פשוט יותר לקחת בחצי פנסיון בבתי ההארחה: במסלול כמעט אין מסעדות, והמכולות בכפרים זעירות. לפעמים אין איפה להטעין מכשירים, אז קחו סוללה ניידת עם מרווח.

סקי: חצוואלי וטטנולדי

סוואנטי בחורף זה שני אתרי סקי בעלי אופי שונה לגמרי, במרחק חצי שעה זה מזה. העונה נמשכת בערך מסוף נובמבר עד אמצע אפריל. לתמונה הרחבה על אתרי הסקי במדינה, ראו את המדריך לאתרי הסקי בגאורגיה.

חצוואלי נמצא 8 ק"מ ממסטיה. התחנה התחתונה נמצאת בגובה של כ-1,865 מטר, והנקודה העליונה, הר זורולדי, בגובה של כ-2,350 מטר. אין הרבה מסלולים והפרש הגבהים פחות מ-500 מטר, אבל יש רכבל כיסאות ורכבל גונדולה, תאורה בערב, השכרת ציוד ומדריכים. אפשרות טובה למתחילים ולמי שנוסע עם ילדים. בקיץ הרכבל משמש כנקודת תצפית: מהפסגה יוצא שביל קל לתחנה המטאורולוגית.

טטנולדי נמצא 14 ק"מ ממסטיה. הרכבלים עולים עד 3,165 מטר, המסלולים ארוכים ומגוונים יותר, ויש הרבה מקום לפרירייד. הדרך לתחנה התחתונה קשה יותר מהדרך לחצוואלי ודורשת בחורף הנעה כפולה. מזג האוויר למעלה משתנה מהר, וברוח חזקה סוגרים את הרכבלים העליונים.

סקי פס יומי עולה בסביבות 30 לארי, והשכרת ציוד מלא בערך אותו דבר; מולטי-פס משולב לכמה אתרי סקי בגאורגיה נמכר ל-7 ול-10 ימים. התשלום רק בלארי, ולא בכל מקום מקבלים כרטיסי אשראי.

קחו משקפי שמש גם אם אתם לא גולשים. השלג בסוואנטי מחזיר אור בעוצמה כזאת שהעיניים מתחילות לצרוב כבר אחר הצהריים. בדקתי את זה על בשרי, אחרי ששכחתי את המשקפיים ברכב.

מה להספיק ביומיים-שלושה בסוואנטי

• קרחון צ'לאדי. הקרחון הנגיש ביותר בגאורגיה. אפשר לנסוע עד סוף דרך העפר, ומשם כארבעים דקות ברגל על אבנים. אם עושים את כל הדרך ברגל ממסטיה, יוצא 6–8 שעות הלוך-חזור.
• הרכבל לחצוואלי. העלייה לוקחת כמה דקות ופותחת נוף על אושבה וטטנולדי. הרכבל פועל ביום, בערך 10:00–16:00; לוח הזמנים משתנה לפי העונה, ולפספס את הירידה האחרונה זה לא כיף.
• אגמי קורולדי. בגובה 2,850 מטר, כ-10 ק"מ מהעיירה. ברגל זה יום שלם עם עלייה רצינית, ולכן רוב האנשים עולים בג'יפ ממרכז מסטיה, בסביבות 150–170 לארי לרכב. הרכב השכור שלכם לא יעבור: זו דרך עפר עם חציות של נחלים.
• תצפית "הצלב". עלייה הלוך-חזור מהמוזיאון, כמה שעות במעלה השביל, עם זווית מעולה על הפן הדרומי של אושבה.
• אושגולי. יום שלם עם נהג, כי הנסיעה לוקחת שעה וחצי לכל כיוון.
• מזרי ומפל שדוגרה. העמק ממערב למסטיה, טרק של 5–6 שעות, ונוף על אושבה מזווית אחרת. הרבה פחות תיירים.

יומיים מלאים בסוואנטי זה צ'לאדי וחצוואלי ביום הראשון ואושגולי ביום השני. שלושה ימים מאפשרים להוסיף את קורולדי או מזרי. להגיע לפחות מיומיים מלאים אין טעם: הדרך תאכל יותר זמן ממה שתבלו בהרים.

מתי לנסוע

יוני וספטמבר הם החלון האופטימלי. המעברים פתוחים, השבילים יבשים, הירוק עוד לא נשרף, ובספטמבר יש פחות אנשים ואור רך יותר.

יולי ואוגוסט הם העונה העמוסה ביותר, עם מחירי הלינה הגבוהים ביותר. חם למטה בעמק וקריר למעלה, וסופות רעמים אחר הצהריים בהרים הן עניין שגרתי.

דצמבר עד מרץ זו עונת הסקי. הכביש פתוח, אבל הוא דורש הנעה כפולה ומרווח זמן. הדרך לאושגולי סגורה בעונה הזאת בגלל שלג ומפולות.

אפריל, מאי ונובמבר הם עונת המעבר. למסטיה אפשר להגיע, אבל השבילים הגבוהים עדיין, או כבר, מכוסים בשלג. אושגולי נפתחת לקראת מאי; תאריך מדויק יותר אף אחד לא ייתן לכם, כי זה תלוי בחורף.

איך מגיעים לסוואנטי בלי רכב

על המטוס כדאי לומר מילה נפרדת: Vanilla Sky טסה למסטיה במטוסי L-410 של תשעה-עשר מושבים, אבל ההמראה היא לא מנמל התעופה של טביליסי אלא משדה התעופה נטחטרי, 40–50 דקות מהעיר. "הטיסה של שעה" הופכת בפועל לארבע-חמש שעות מדלת לדלת. יש מעט מקומות והכרטיסים נגמרים מוקדם, ועדיף לא לקבוע את טיסת החזרה צמוד לטיסת המשך בינלאומית: במזג אוויר גרוע הטיסה מבוטלת, ואתם נוסעים תשע שעות לטביליסי.

החשבון הכולל יוצא כך: בלי רכב משלכם אתם ממילא תלויים במוניות כשאתם בסוואנטי, ויום עם נהג עולה בערך כמו יום השכרה. לכן לשכור רכב בטביליסי ולנסוע בעצמכם הגיוני גם בהתחשב בדרך הארוכה, אם אתם מתכננים יותר מיומיים בהרים.

מה לקחת

• מזומן בלארי, לפחות 300–400 לאדם לשלושה ימים
• נעלי הליכה, לא נעלי ספורט
• מעיל רוח ופליז גם ביולי: בגובה 2,500 מטר יכול להיות 8+ מעלות ביום
• קרם הגנה ומשקפי שמש: הקרינה בגובה חזקה מאוד
• מפות אופליין שהורדתם מראש, יחד עם קובצי המסלולים
• סוללה ניידת
• ערכת עזרה ראשונה: בית החולים הרציני הקרוב נמצא כמה שעות נסיעה ממסטיה

בקצרה

סוואנטי מטביליסי זה 465 ק"מ ויום נסיעה שלם, אז תכננו לפחות שלושה לילות, אחרת הטיול הופך להעברה לשם העברה. בקיץ מספיק קרוסאובר; בחורף צריך הנעה כפולה עם צמיגי חורף. את אושגולי תכננו עם נהג מקומי או במרשרוטקה: כמעט אף חברה לא מרשה לעלות לשם ברכב שכור, וזה סעיף בחוזה, לא שאלה של מרווח גחון. מזומן, מיכל מלא בזוגדידי, נעליים טובות ויציאה מוקדמת פותרים את רוב הבעיות המעשיות של המסלול.