צ'קליסט לטיול הרים ברכב בגאורגיה

לפני נסיעה לקזבגי, לבקוריאני, לרצ'ה או לסוואנטי כדאי לבדוק חמישה דברים: את מצב המעבר בכביש הספציפי שלכם, את הרכב עצמו, את הציוד לקור, האם צריך שרשראות, ואת העדכון האחרון של מחלקת הכבישים. הנה הרשימה המלאה למי שעושה את הנסיעה הזאת בפעם הראשונה.

מעברים וסגירות: איפה הכביש באמת יכול להיסגר

לכל אזור הררי יש נקודת תורפה משלו, והיא לא זהה בכל מקום. בדרך הצבאית הגאורגית זה מעבר ג׳ווארי (שנקרא גם מעבר קרסטובי) בין גודאורי לקובי, בגובה 2,379 מטר. השלג מכסה אותו מאוקטובר עד מאי, ושלג כבד או סכנת מפולות יכולים לסגור אותו לכמה שעות ולפעמים ליותר. בדרך לרצ'ה הסגירות קורות במעבר נקרלה בין טקיבולי לאמברולאורי: כמה חורפים ברציפות הוא נסגר למשאיות, ובסופות הכבדות ביותר גם לכל התנועה. בסוואנטי החוליה החלשה היא הקטע מג׳ווארי לכיוון אושגולי, גבוה יותר וסלול פחות טוב מהכביש הראשי למסטיה, ולכן ההגבלות נופלות שם לעיתים קרובות יותר מבכל מקום אחר במסלול.

הכביש לבקוריאני דרך חשורי ובורג׳ומי נמוך יותר ונסגר לעיתים רחוקות, כך שהוא הצפוי ביותר מבין הארבעה. כשנוהגים בעצמכם אפשר באמת להגיב לתנאים של אותו יום: לצאת שעה מאוחר יותר, לעקוף סגירה בדרך כפרית חלופית או לדחות את הטיול ביום. מונית או מרשרוטקה עם לוח זמנים קבוע לא מאפשרות שום דבר מזה.

לפני היציאה בדקו את העדכונים האחרונים של מחלקת הכבישים של גאורגיה (facebook.com/georoad.ge). הם מפרסמים הגבלות לפי מעבר מהר יותר ממה שהמוקד הטלפוני עונה.

הרכב וציוד לחורף

צמיגי חורף מומלצים רשמית, ובפועל מצופה שיהיו על הרכב מנובמבר עד מרץ, וזו לא סתם פורמליות. אם אתם מזמינים רכב לחורף, ודאו מול חברת ההשכרה שהצמיגים כבר הוחלפו לעונה ואל תניחו שזה מובן מאליו.

כבישי ההרים מפונים ומפוזר עליהם מלח באופן קבוע, ובדרך כלל צמיגי חורף מספיקים גם בלי שרשראות. קחו שרשראות כגיבוי למקרה של שלג פתאומי, לא כציוד חובה: הן נמכרות ולפעמים מושכרות בחנויות לחלקי רכב בטביליסי, ותצטרכו להרכיב אותן רק אם הכביש באמת קפוא או אם מחסום בקטע קשה מורה לכם לעשות זאת.

באיסוף הרכב, לא משנה לאן אתם נוסעים, בדקו:

• את עומק החריצים בצמיגים והאם הם מתאימים לעונה
• גלגל חלופי מנופח כראוי וג'ק תקין
• פנסים, איתותים ומגבים
• בלמים והגה ברחוב השקט הראשון
• האם הרכב מתדלק בנזין או בדיזל

חמש דקות של בדיקה באיסוף חוסכות ויכוח ארוך יותר בהחזרה.

מה לארוז

קחו רישיון נהיגה ודרכון עם חותמת הכניסה. רישיון נהיגה בינלאומי לא חובה, אבל עוזר אם הרישיון שלכם לא כתוב באותיות לטיניות או קיריליות. ארזו שכבות גם לעצירה קצרה בהרים בחורף: הטמפרטורה יכולה לרדת ב-10–15 מעלות לעומת טביליסי, ובמעבר עצמו קר וסוער עוד יותר.

שטרות קטנים בלארי שימושיים לחניות הלא רשמיות ליד נקודות תצפית ומנזרים, שבהן השומרים מבקשים 2–5 לארי (פחות מ-2 דולר) ובדרך כלל אין אפשרות לשלם בכרטיס. תחנות דלק יכולות להיעלם לקטעים ארוכים. בכביש לקזבגי אין שום דבר בין גודאורי לסטפנצמינדה לאורך 32 קילומטר, אז תדלקו וקנו מים וחטיפים לפני הקטע הזה. בסוואנטי המצב דומה: כשמגיעים לקצה המסלול, התחנה האחרונה נמצאת לרוב שעה מאחוריכם. הורידו מפות אופליין וטענו סוללה ניידת, כי הקליטה ליד המעברים לא אמינה.

מה חשוב לדעת על גובה

בגבהים כמו מעבר ג׳ווארי, 2,379 מטר, אפשר להרגיש השפעות קלות של גובה גם בלי שום מאמץ אמיתי: האוזניים נאטמות, וכאב ראש קל אינו נדיר. אושגולי שבסוואנטי נמצא בגובה של כ-2,100 מטר והוא אחד היישובים המאוכלסים דרך קבע הגבוהים באירופה, כך שאותה תופעה יכולה להופיע גם שם מאותה סיבה. שתו יותר מים מהרגיל, אל תנהגו מיד אחרי ארוחה כבדה או שתייה, ועצרו בצד אם אתם מתחילים להרגיש לא טוב.

לפני שיוצאים

בדקו את מצב המעברים במסלול שלכם ביום היציאה, לא שבוע קודם. ודאו שיש צמיגי חורף אם אתם נוסעים בין נובמבר למרץ, ושימו שרשראות בתא המטען למקרה של שלג פתאומי, בלי להגזים. ארזו שכבות, שטרות לארי קטנים ומספיק מים לקטע ארוך בלי תחנות דלק. כשכל זה מסודר, הנסיעה להרים היא פשוט נסיעה ולא הימור.