מטביליסי לרצ'ה ברכב: המסלול, העצירות ומה רואים בדרך

הנסיעה מטביליסי לרצ'ה מסתכמת בכ־250 ק"מ ו־4.5–5 שעות מאחורי ההגה: קודם כביש מהיר דרך מעבר ריקוטי, אחר כך העלייה דרך טקיבולי ומעבר נקרלה. עד אמברולאורי ואוני האספלט תקין, ורכב סדאן רגיל עובר את זה בלי דרמות. הקשיים מתחילים גבוה יותר בערוץ, אחרי אוני, ואת הקטע הזה כדאי לנהוג בתשומת לב.

רצ'ה היא עדיין אחד האזורים ההרריים השקטים ביותר במדינה. אין כאן את התורים של קזבגי וגם לא את הפאזל הלוגיסטי של תושטי, אבל יש קתדרלה בת אלף שנה, יין שאי אפשר לייצר בשום מקום אחר, וערוצים שבהם עוברות חמש מכוניות ביום שלם.

כמה זמן זה לוקח ואיזו דרך לבחור

שלוש דרכים מובילות לרצ'ה, וכל אחת פותרת בעיה אחרת.

דרך טקיבולי ומעבר נקרלה. האפשרות הקלאסית: טביליסי, כביש מהיר עד זסטפוני, פנייה צפונה ליד טרג'ולה, ואז טקיבולי, הסרפנטינות עד המעבר, אגם שאורי, ניקורצמינדה, אמברולאורי. בערך 250 ק"מ ו־4.5–5 שעות בלי עצירות. אספלט לכל אורך הדרך, והקטע היפה ביותר נמצא ב־70 הק"מ האחרונים.

דרך סצ'חרה ושקמרי. בספטמבר 2021 נפתחה דרך חדשה באורך 51.5 ק"מ, שעוברת מסצ'חרה דרך הכפרים סארקי, קוומו חבי, אוזונטה, שקמרי, בוקווה, קוואשחיאטי וזודאלי. היא מתחברת לכביש אמברולאורי–אוני 5 ק"מ מאוני ו־21 ק"מ מאמברולאורי. הכיסוי הוא בטון אספלט, ורוב הדרך עוברת בערוץ חאורי המיוער בגובה 1,000–1,500 מ'. האפשרות הזאת מתאימה אם היעד הוא רצ'ה העילית ולא אמברולאורי, ואם רוצים לעצור בדרך בצ'יאטורה ובעמוד קצחי.

דרך קוטאיסי ואלפנה. הדרך במעלה ערוץ הריוני מקוטאיסי. היא הגיונית יותר כדרך חזרה, עם סטייה ללצ'חומי, לצגרי ולכרמים של טווישי. מצב הכביש בחלק מהקטעים משתנה, אז לפני היציאה כדאי לשאול את המארחים בגסטהאוס מה המצב כרגע: הם נוסעים שם כל הזמן ומכירים את התמונה טוב יותר מכל מפה.

מאז דצמבר 2025 פתוח כל הקטע המהיר דרך ריקוטי: 51.6 ק"מ, 51 מנהרות ו־97 גשרים. תור המשאיות שהיה בולע שעה וחצי הוא נחלת העבר. 160 הק"מ הראשונים עד הפנייה צפונה עוברים היום מהר יותר באופן מורגש מאשר לפני שנתיים.

אם זו הפעם הראשונה ברצ'ה, קחו את האפשרות הראשונה. היא נותנת את כל התמונה בבת אחת: מישור, עיירת כורים, מעבר הרים, אגם, קתדרלה, יין. השנייה הגיונית בדרך חזרה או בביקור שני, כשכבר ראיתם את העיקר ורוצים הרים בלי עיקופים.

כמה מספרים לתכנון:

• טביליסי עד הפנייה לטקיבולי: כ־180 ק"מ, 2–2.5 שעות בכביש המהיר
• טקיבולי עד אמברולאורי: כ־60 ק"מ, אבל שעה וחצי, בגלל הסרפנטינות והעצירות
• אמברולאורי עד אוני: 30 ק"מ, 40 דקות
• אוני עד גבי: 35 ק"מ, קצת יותר משעה, ומשם ברגל

המהירות הממוצעת ברצ'ה יורדת ל־40–50 קמ"ש, וזה קצב עבודה רגיל ולא סימן לכביש גרוע. אין טעם לתכנן כאן את היום לפי מרחק; תחשבו בשעות.

המסלול מטביליסי לרצ'ה דרך נקרלה: מה רואים בדרך

אוביסה

מנזר גיאורגי הקדוש נמצא בצד הכביש המהיר החדש, במחוז חרגאולי, ודורש ירידה מהדרך המהירה. הכנסייה נוסדה במאה התשיעית, המגדל העומד בנפרד הוא מהמאה ה־12, וציורי הקיר בפנים נעשו במאה ה־14 בידי האמן דמיאנה. הפרסקאות כהים ועמוקים, שונים לגמרי מניקורצמינדה הבהירה. הסטייה לוקחת כארבעים דקות כולל העצירה.

מאגר טקיבולי

טקיבולי, עיירת הכורים, נראית בדיוק כמו שעיירת פחם סובייטית נראית שלושים שנה אחרי. אין שם הרבה מה לראות, אבל המאגר ביציאה מהעיירה הוא מקום טוב לעצירה הארוכה הראשונה: מים, הרים בגדה שממול, כמה בתי קפה.

מעבר נקרלה

ואז מתחילה העלייה. הסרפנטינות קצרות אבל חדות, עם פניות עיוורות ותהום בצד אחד. המעבר נמצא בגובה של כ־1,200 מ'. למעלה יש תצפית לאחור על מישור אימרתי, וכמעט תמיד נושבת רוח. מנקרלה אפשר לפנות לכיוון פסגת צחרצקרו עם כנסיית תשעת הצלבים, אבל הדרך לשם היא דרך עפר, ואחרי גשם לא הייתי עולה עליה עם סדאן.

אגם שאורי

כמה קילומטרים אחרי המעבר נפתח משמאל שאורי. זה לא אגם טבעי אלא מאגר שנבנה בתקופה הסובייטית, ומפלס המים משתנה באופן ניכר לפי העונה. ביוני המים גבוהים, החוף ירוק וההרים משתקפים במלואם. בסוף אוגוסט הלכתי מאה מטר על בוץ סדוק כדי להגיע לקו המים, והתמונות יצאו שונות לגמרי. כמה פניות מובילות אל האגם; הנוף הטוב ביותר הוא מהצד הרחוק, הצפוני.

ניקורצמינדה

ארבעה־עשר קילומטרים דרומית־מערבית לאמברולאורי עומדת הקתדרלה שבגללה רבים מגיעים לרצ'ה מלכתחילה. ניקורצמינדה נבנתה בשנים 1010–1014, בימי המלך בגרט השלישי. בפנים יש ציורים מהמאות ה־16 וה־17; בחוץ, גילופי אבן: עיטורים, חיות אמיתיות ודמיוניות, סצנות מקראיות. רעידת האדמה ההרסנית של 1991, שפגעה בחצי מהכנסיות של רצ'ה, כמעט לא נגעה בניקורצמינדה. מגדל הפעמונים לידה צעיר בהרבה, מהמחצית השנייה של המאה ה־19. הקתדרלה נמצאת ברשימת המועמדים של גאורגיה לאונסק"ו.

בפנים כדאי להישאר יותר ממה שנדמה מהכניסה. הכיפה נשענת על תוף עם שנים־עשר חלונות, והאור שנכנס דרכם משנה את התמונה על הקירות לאורך היום: בבוקר בולט דבר אחד, לקראת ערב דבר אחר. גילופי החזית הם נושא בפני עצמו, ואפשר לבלות חצי שעה רק בהליכה סביב המבנה ובהסתכלות על גריפונים, אריות ושריגי גפן.

הקתדרלה פעילה, מתקיימות בה תפילות, ונשים צריכות כיסוי ראש וחצאית או משהו לקשור סביב המותניים. בדרך כלל יש סט רזרבי בכניסה. הכניסה חינם ואף אחד לא גובה כסף על צילום בפנים, אבל פלאש לא יתירו.

בפעם הראשונה נסעתי ישר על פני הפנייה. יש שלט, אבל הוא קטן, ובירידה רואים אותו בערך שתי שניות, אז עדיף לסמן נקודה בניווט מראש.

האפשרות דרך צ'יאטורה וסצ'חרה

אם בוחרים בדרך השנייה, שני אתרים חזקים צצים בדרך.

עמוד קצחי עומד לא רחוק מצ'יאטורה: מונוליט גיר בגובה של כ־40 מטר עם כנסייה זעירה בראשו. מבקרים לא מורשים לעלות, אז מסתכלים מלמטה, ממתחם הכנסייה שלמרגלותיו. ובכל זאת זה מראה מוזר שנחרט בזיכרון.

צ'יאטורה היא עיירת מנגן עם רכבלים במקום אוטובוסים. חלק משמעותי מעתודות עפרת המנגן בעולם מרוכז באזור, והעיירה כולה נבנתה סביב הכרייה: בתים נצמדים לקירות התלולים של ערוץ קווירילה, והקשר בין השכונות נשען על הרכבלים. חלק מהקווים נבנו מחדש וחזרו לפעול, אחרים עומדים ומחלידים על המדרונות. מה פועל בפועל ביום מסוים עדיף לברר במקום. גם מנזר מגווימבי החצוב בסלע נמצא בתחום העיר.

צ'יאטורה לא מתאימה לכולם. זה לא מקום של גלויות אלא עיירה תעשייתית חיה של אדריכלות סובייטית, פסיפסים וחלודה. אם המרקם הזה מעניין אתכם, הקדישו לה כמה שעות. אם לא, סעו הלאה בלי חרטה.

אחר כך באה הדרך החדשה דרך שקמרי. היא ריקה, צרה, עם קטעים ארוכים של יער בלי קליטה ובלי דלק. בקיץ ובסתיו נוסעים בה בקלות. החורף הוא סיפור אחר: הגובה שם רציני, והיא לא מפונה כמו הדרך הראשית דרך נקרלה, אז בעונה הקרה לא הייתי מתכננת את האפשרות הזאת בלי מידע עדכני מהמקומיים.

אמברולאורי: מה עושים בבירת האזור

אמברולאורי היא רשמית עיר ובפועל כפר של כ־2,000 תושבים, המרכז המנהלי של רצ'ה־לצ'חומי וקוומו סוואנתי. היא שוכנת על הריוני, במקום שבו נפגשות שלוש דרכים: לאוני, לטקיבולי ולצגרי.

אין כאן הרבה מה לראות, וזה בסדר. אמברולאורי עובדת כבסיס: יש כספומטים, בית מרקחת, חנויות מזון, כמה בתי קפה ותחנות דלק. במרכז עומדת אנדרטה לבקבוק חוונצ'קרה, שכל מי שמגיע מצלם. יש בית יין פעיל עם טעימות ומוזיאון קטן.

הנימוק המעשי ללון כאן פשוט: מאמברולאורי נוח באותה מידה לרדת לחוונצ'קרה ולניקורצמינדה ולעלות לאוני והלאה להרים. המרחקים קצרים, 30–60 ק"מ לכל כיוון.

מילה נפרדת על כסף. כרטיסים מקבלים במלונות ובחלק מבתי הקפה באמברולאורי, אבל בכפרים, אצל הייננים ובשוק משלמים במזומן. יש כספומטים באמברולאורי ובאוני ואין אף אחד גבוה יותר בערוץ, אז הגיוני למשוך לארי פעם אחת ועם מרווח.

איפה לישון ברצ'ה

בחירת הבסיס קובעת חצי מהמסלול.

אמברולאורי מתאימה למי שמגיע בשביל יין, כנסיות וקצב רגוע. יש בה את המבחר הגדול ביותר של מקומות לינה, בתי קפה וחנויות סבירים, והיא קרובה לחוונצ'קרה ולניקורצמינדה.

אוני ואוצרה נוחות אם ההרים הם המטרה העיקרית. הנסיעה מאוני לגלולה ולגבי קצרה בשליש מאשר מאמברולאורי, ויציאה בבוקר למסלול הליכה מכאן מתחילה שעה מוקדם יותר.

גלולה פירושה גסטהאוסים בפורמט כפרי: כמה חדרים, מטבח משותף, ארוחת ערב ביתית בתיאום. הרמה פשוטה, הנוף מהחלון יקר. בקיץ מיטות פנויות הן מצרך נדיר, אז הזמינו מראש.

מילה נפרדת על טווישי וצגרי בלצ'חומי השכנה: אם חוזרים דרך אלפנה, לילה שם מוריד את הלחץ מהיום האחרון ומוסיף לטיול עוד אזור יין. בדרך אפשר לעצור בעמודי סאירמה.

חוונצ'קרה והיין של רצ'ה

חוונצ'קרה הוא כפר בעיריית אמברולאורי ובאותו זמן שם של יין שמיוצר משני זני ענבים מקומיים: אלכסנדרולי ומוג'ורטולי. שניהם גדלים ברצועה צרה לאורך ערוץ הריוני, והשילוב של גובה, לחות ושמש הוא שנותן את הפרופיל שאי אפשר לשחזר בשום מקום אחר. השם מוגן ככינוי מקור מאז 2012.

היין יוצא חצי־מתוק באופן טבעי: התסיסה נעצרת מעצמה בגלל הלילות הקרים, בלי תוספת סוכר. אחוז האלכוהול הוא בדרך כלל 10.5–12%. לפני המהפכה הוא נקרא יין קיפיאני, על שם הנסיכים לבית קיפיאני, והשם שונה בשנות השלושים.

דברים שכדאי לדעת כקונים:

• חוונצ'קרה אמיתי מיוצר רק מענבים של המיקרו־אזור הזה, הכמויות קטנות, ומה שנמכר בזול בסופרמרקטים מחוץ לאזור לרוב לא קשור אליו בכלל
• בכפרים סביב אמברולאורי יש הרבה יקבים משפחתיים שמוזגים מקווברי. יין ביתי עולה בערך 30–50 לארי לליטר, והמספרים משוערים ומשתנים מבציר לבציר
• הבציר נופל בסוף אוקטובר ובנובמבר, מאוחר יותר מאשר בקחתי
• מלבד חוונצ'קרה, ברצ'ה מייצרים את הטטרה הלבן ויינות יבשים מאותם ענבים

בפעם הראשונה הוצאתי מרצ'ה חמישה ליטרים בבקבוקי פלסטיק. אחד מהם התנפח עוד לפני שהגענו לזסטפוני, כי יין ביתי ממשיך לחיות. היום אני קונה רק בזכוכית ומובילה אותו זקוף בתא המטען, מרופד במשהו רך.

הטעימות הן כמעט כולן עניין ביתי, בלי אתר ובלי הזמנה אונליין. מתאמים אותן בטלפון או דרך המארחים בגסטהאוס, וזה נוהג רגיל.

ברקוני והכפר צסי

שבעה־שמונה קילומטרים מאמברולאורי בכביש לאוני, בקצה הכפר צסי, עומדת כנסיית ברקוני ממש ליד הכביש. אי אפשר לפספס אותה: רואים אותה מרחוק, על צוק במקום שבו נפגשים הריוני והלוחוני.

ברקוני נבנתה בידי האדריכל אבטנדיל שולאוורלי ב־1753 עבור הנסיך הרצ'אי רוסטום. הסיפור שמאחוריה לא יפה: רוסטום היה ביריבות עם מלך אימרתי, והיא הסתיימה בכך שהמלך סימא את עיניו. גודל הכנסייה ושפע הגילופים בחזית קשורים במידה רבה ליריבות הזאת.

על הגבעה שממול נמצאות חורבות מבצר מינדה־ציחה. לפי הגרסה המקומית המלכה תמר בילתה שם את ילדותה, אבל אין לכך הרבה אישושים, אז עדיף להתייחס לאגדה כאל אגדה.

אוני, אוצרה והמים המינרליים

אוני שוכנת גבוה יותר בערוץ, כ־30 ק"מ מאמברולאורי. העיירה קטנה ושחוקה באופן ניכר יותר מאמברולאורי.

האתר העיקרי כאן הוא בית הכנסת מסוף המאה ה־19, אחד העתיקים בגאורגיה. הקהילה היהודית של אוני הייתה גדולה ורוטשילד מימן את הבנייה, אבל היום כמעט לא נותרה קהילה, והמבנה נשאר. לידו יש מוזיאון לתולדות האזור עם יותר מחמישה־עשר אלף פריטים באוספים.

עשרה קילומטרים מאוני נמצאת אוצרה, כפר מרפא בגובה של כ־1,100 מ', שבו סופרים כשלושים מעיינות מינרליים משלושה סוגים. המים עשירים בברזל עם טעם מובהק, והמקומיים ממלאים מהם ג'ריקנים ממש ליד הכביש. הגיוני להביא בקבוק.

כאן ממלאים דלק. גבוה יותר בערוץ כמעט אין משאבות, ופעם יצאתי לגבי עם רבע מכל בהנחה שמשהו יצוץ בדרך. שום דבר לא צץ. חזרתי על נורת אזהרה ומאז אני ממלאת מכל מלא באוני, גם כשאני מתכננת לחזור באותו יום. על רשתות ומחירים, ראו את המדריך לתחנות דלק בגאורגיה.

רצ'ה העילית: גלולה, צ'יורה, גבי ומה יש היום בשובי

זה החלק היפה והתובעני ביותר של האזור.

גלולה נמצאת בגובה של כ־1,300 מ', כ־25 ק"מ מאוני, במעלה נהר צ'נצ'חי. תיאורים מימי הביניים מכנים אותה עיר מבוצרת עם מגדלים וכנסיות. מה ששרד מכל זה היום הן כנסיות רוממות הצלב ויוחנן המטביל, ושרידי ביצורים על הגבעה מעל הנהר. יש כאן גסטהאוסים, מעטים ופשוטים.

צ'יורה וגבי נמצאות גבוה עוד יותר. גבי נמצאת 35 ק"מ צפונית־מזרחית לאוני בגובה 1,399 מ', וגרים בה כשלוש מאות איש. מכאן מתחילים מסלולי ההליכה, וכאן נגמרת הדרך הסלולה של ממש. אחרי שנים של זרמי בוץ, לכפר גונה שבמעלה הערוץ אפשר להגיע רק ברגל.

שובי. את זה צריך לומר בפשטות. ב־3 באוגוסט 2023 ירד על אתר הנופש זרם סחף קרחוני, 32 אנשים נהרגו והתשתיות נהרסו כמעט לחלוטין. הרשויות החליטו לא לבנות את אתר הנופש מחדש במתכונתו הקודמת, וחלק מהשטח עדיין נתון להגבלות גישה. העמק עדיין יפה ואנשים עדיין נוסעים לשם, אבל לנסוע "לראות את אתר הנופש" כבר לא הגיוני: אין אתר נופש. נבון יותר ללון בגלולה, באוצרה או באוני.

יש בזה מסקנה מעשית שחלה על כל רצ'ה העילית. זרמי סחף אכן קורים בערוצים האלה, בדרך כלל אחרי גשם כבד בהרים. אם יורד מבול יומיים ברציפות, עדיף לדחות את התוכניות לערוצים העליונים, והתחזית שצריך לקרוא היא זו של הנקודה הספציפית בהרים, לא של אמברולאורי.

מסלולי הליכה

• קרחון בובה. מסלול יומי, בערך 7–8 ק"מ לכל כיוון, בעלייה עד כ־2,500 מ', 7–8 שעות הלוך ושוב. הוא עובר לאורך נהר בוביסצקלי, והקרחון נגלה לקראת הסוף
• אגם אודזירו. בגובה 2,800 מ', המסלול הוא כ־18 ק"מ ולוקח יומיים; הקטע שלפני המעבר תלול ומתפורר. לא מסלול להליכה ראשונה בהרים
• הליכות קצרות מגבי. יש אפשרויות של 4–5 שעות עם עלייה מתונה, לאורך הנהר, עם מעברים על גזעי עצים

עונת ההרים נמשכת ממאי עד אוקטובר, והיא נוחה באמת מיוני עד ספטמבר. רשימת הציוד לטיול בהרים שימושית לפני היציאה.

איך מגיעים לרצ'ה בלי רכב

יש שתי אפשרויות, ולכל אחת הסייגים שלה.

בטיסה. לאמברולאורי יש שדה תעופה משלה, שמשרתת אותו חברת התעופה הגאורגית Vanilla Sky (שפועלת גם בשם Service Air). הטיסות יוצאות לא מהשדה הבינלאומי של טביליסי אלא משדה התעופה נטחטרי, כחצי שעה צפונית לעיר, לכיוון מצחטה. המטוס קטן, L-410 עם 19 מושבים, וזמן הטיסה הוא כ־40–50 דקות. המחירים מסובסדים, בערך מ־90 לארי לכיוון, והמספרים משוערים ומשתנים. לוח הזמנים עונתי, יש מעט טיסות, והוא משתנה בלי התראה, אז בדקו אותו באתר של חברת התעופה עצמה ולא באתרי השוואה.

פעם ניסיתי לקנות כרטיסים לטיסה הזאת שבוע מראש ולא הצלחתי. תשעה־עשר מושבים נגמרים מהר יותר ממה שחושבים, במיוחד בקיץ.

עוד פרט שכמעט לא כותבים עליו: טיסות במטוסים כאלה מבוטלות בגלל מזג אוויר לעיתים קרובות יותר מטיסות רגילות. עדיף לא לתזמן את החזרה צמוד לטיסת המשך בינלאומית.

במרשרוטקה. מיניבוסים יוצאים מתחנת האוטובוסים דידובה בטביליסי לאמברולאורי ולאוני. הנסיעה לוקחת כ־5.5 שעות וכרטיס עולה בערך 20–25 לארי. היציאות הן בעיקר בבוקר; לצאת בערב קשה. זו דרך סבירה להגיע לאזור, אבל לא דרך לראות אותו.

התניידות בתוך רצ'ה היא בעיה נפרדת. מיניבוסים מקומיים בין אמברולאורי, אוני והכפרים שמסביב קיימים, אבל הם נוסעים פעם או פעמיים ביום, בעיקר מוקדם בבוקר, ולהספיק סביבם את ניקורצמינדה, חוונצ'קרה וברקוני ביום אחד לא עובד. לכפרים העליונים, גלולה וגבי, התחבורה לא סדירה ועונתית. האפשרויות הריאליות בלי רכב משלכם: לסגור יום עם נהג מונית מקומי (בדרך כלל 150–250 לארי לרכב, במשא ומתן במקום), או לשכור רכב בטביליסי או בקוטאיסי ולנהוג בעצמכם. לתמונה הרחבה, ראו איך מתניידים בגאורגיה.

השילוב שעובד הכי טוב הוא לטוס לאמברולאורי ולחזור ביבשה, או להפך. כך חוסכים קטע ארוך אחד ועדיין רואים את הדרך דרך נקרלה.

למה לצפות מאחורי ההגה

סוג הרכב. כל סדאן יגיע לאמברולאורי, לאוני ולחוונצ'קרה. כאן לוקחים קרוסאובר לא בשביל יכולות שטח אלא בשביל נוחות: בסרפנטינות של נקרלה יושבים גבוה יותר, המרכב נוטה פחות, והנוסעים סובלים פחות מבחילה. את ההבדל מרגישים בשעה הרביעית בדרך. כדי להבין את סוגי הרכב, ראו איזה רכב לבחור וג'יפ או סדאן.

דרכי עפר. מעל גבי, בעלייה לצחרצקרו וברוב הפניות המשניות הדרכים לא סלולות. חוזי השכרה בדרך כלל מגבילים נסיעת שטח, אז אם קטעים כאלה בתוכנית, צריך לדבר על התנאים מראש. ב־MY.DRIVE ההגבלות והמחיר הסופי מופיעים בעמוד הרכב לפני ההזמנה, בלי צורך בשיחות טלפון.

דלק. מכל מלא באמברולאורי או באוני. גבוה יותר בערוץ אין תחנות.

קליטה. בעמק הריוני, באמברולאורי ובאוני האינטרנט עובד טוב. בערוצים הצדדיים הוא נעלם לקטעים שלמים. הורידו מפות אופליין, ומכיוון שהביטוח בגאורגיה הוא אלקטרוני ואין פוליסה פיזית ברכב, הגיוני לשמור גם את חוזה ההשכרה בזיכרון הטלפון, לא רק בענן.

גבולות. רצ'ה העילית מגיעה עד קו הכיבוש עם דרום אוסטיה. אין סיבה לצאת צפונה מגבי ומשובי בדרכי עפר, ומעבר ממיסון לא משמש כדרך מעבר. עוד על זה במדריך לאזורים שאסור לנסוע אליהם ברכב שכור.

בחורף הדרך דרך נקרלה בדרך כלל עבירה, אבל הצמיגים חשובים: אי אפשר לעלות להרים בחורף עם צמיגי קיץ. הכפרים העליונים מנותקים בפועל בגלל השלג מנובמבר עד אפריל.

האם צריך רכב שטח לטיול לרצ'ה

למסלול הסטנדרטי, לא. ניקורצמינדה, שאורי, אמברולאורי, חוונצ'קרה, ברקוני, אוני, אוצרה, גלולה וגבי נגישים כולם על אספלט, וסדאן רגיל מגיע לשם.

רכב שטח או רכב עם מרווח גחון גבוה נדרש בשלושה מקרים: העלייה לצחרצקרו, הפניות לכפרים ולחוות מרוחקים, והורדות בתחילת שבילי הרים מעל קו הכביש. כל אלה הם דרכי עפר, ודרכי עפר כמעט תמיד מוחרגות מתנאי השכירות הסטנדרטיים, אז את השאלה פותרת לא בחירת הרכב אלא שיחה עם חברת ההשכרה לפני ההזמנה.

האם אפשר להגיע לרצ'ה בחורף

לאמברולאורי ולניקורצמינדה, בדרך כלל כן. הדרך דרך נקרלה מפונה ויש בה תנועה כל השנה, אבל המעבר יכול להיסגר בזמן שלג כבד, וזה נפתר תוך כמה שעות.

גם לאוני מגיעים בחורף. גלולה, צ'יורה וגבי, לעומת זאת, מנותקות בפועל מנובמבר עד אפריל: השלג שם רציני ופינוי דרכים משניות אינו בעדיפות. הדרך החדשה דרך שקמרי בעונה הקרה היא שאלה נפרדת; הגובה והתנועה הדלילה הופכים אותה לאפשרות חורפית לא אמינה.

הדרישה החורפית העיקרית מהרכב היא צמיגים. צמיגי קיץ לא מקובלים בהרי גאורגיה בחורף, צמיגים לכל העונות יספיקו בחלק מהמקרים, צמיגי חורף עדיפים. בדקו מה מותקן ברכב הספציפי לפני היציאה, לא בסרפנטינות.

מתי לנסוע

מאי ויוני. הכל ירוק, כרי הדשא האלפיניים פורחים, שאורי במלואו, הנהרות גבוהים. בגובה עדיין שוכב שלג.

יולי ואוגוסט. 25–30 מעלות בעמקים, קריר יותר באופן מורגש למעלה. זו עונת התיירות הפנים־גאורגית, והגסטהאוסים באוצרה ובגלולה מתמלאים. באוגוסט היו עשרים ושמונה מעלות באמברולאורי, ובערב בגלולה ישבתי במרפסת עם ז'קט. ההבדל לפי גובה חד כאן, ושכבה חמה נחוצה גם בשיא הקיץ.

ספטמבר ואוקטובר. הזמן הטוב ביותר. פחות אנשים, אוויר צלול, היער מצהיב, הבציר בעיצומו. את החוונצ'קרה דורכים בסוף אוקטובר ובנובמבר. לתמונה העונתית, ראו לאן לנסוע בסתיו ומתי לבקר בגאורגיה.

נובמבר עד אפריל. אמברולאורי וניקורצמינדה נגישות, רצ'ה העילית לא. מגיעים לכאן בחורף בשביל השקט והשלג, לא בשביל מסלולים.

מה אוכלים

המטבח הרצ'אי שונה מהקחתי ומהאימרתי, ושונה באופן ניכר.

• לוביאני רצ'אי. לחם במילוי שעועית ובשר חזיר מקומי. נמכר במאפיות של אמברולאורי, ועדיף לקנות חם
• לורי רצ'אי. בשר חזיר מעושן, מלוח ודחוס. נמכר בשוק ובבתים פרטיים, לעיתים רחוקות בוואקום. בפעם הראשונה הובלתי אותו לטביליסי בשקית בלבד, ביולי, והרכב הריח מבשר מעושן עוד כמה ימים אחר כך. היום אני מביאה איתי צידנית
• שקמרולי. עוף ברוטב שום וחלב, שנקרא על שם הכפר שקמרי ברצ'ה, זה שהדרך החדשה מסצ'חרה עוברת דרכו
• לוביו בסיר חרס, מצ'אדי, מצוני ודבש הרים

מסעדות במובן הרגיל יש ברצ'ה מעט. הפורמט העיקרי הוא ארוחת ערב ביתית בגסטהאוס, בתיאום בבוקר או ביום הקודם, והיא עולה בדרך כלל 20–35 לארי לאדם, מספרים משוערים. המנות בגודל שאי אפשר לסיים אותן; זו הנורמה המקומית.

בין אמברולאורי לגבי כמעט אין מקומות אוכל סבירים לאורך הדרך. אם יוצאים להרים ליום שלם, קל יותר לקחת אוכל מאמברולאורי: לוביאני, גבינה, עגבניות, מים. באוני יש כמה בתי קפה, אבל שעות הפתיחה שלהם לא צפויות.

מסלול לשלושה ימים

יום 1. טביליסי ← אמברולאורי. יציאה בבוקר, כביש מהיר דרך ריקוטי, עצירה באוביסה, ארוחת צהריים באזור טקיבולי, העלייה לנקרלה, שאורי, ניקורצמינדה. לינה באמברולאורי. כ־250 ק"מ.

יום 2. סביב אמברולאורי. חוונצ'קרה וטעימה, ברקוני בצסי, אוני עם בית הכנסת והמוזיאון, המעיינות המינרליים באוצרה. לינה באוני, או בגלולה אם יוצאים להרים בבוקר. בערך 100–140 ק"מ בלולאה.

יום 3. רצ'ה העילית או הדרך חזרה. אפשרות אחת: גלולה, צ'יורה, גבי והליכה קצרה בהרים, ועוד לילה. אפשרות שנייה: חזרה דרך צגרי ואלפנה עם סטייה ללצ'חומי ולטווישי, ויציאה בקוטאיסי.

אם יש רק יומיים, כנה יותר לוותר לגמרי על רצ'ה העילית מאשר לנסות לדחוס הכל. הדרכים כאן קצרות בקילומטרים וארוכות בשעות.

בקצרה

לרצ'ה מגיעים בקטע ארוך אחד, והיא מתפרקת לשלושה ימים רגועים. עד אוני יש אספלט, ומשם מתחיל שטח שדורש מזג אוויר, רזרבת דלק ומבט מפוכח על התוכניות. החודשים הטובים ביותר הם ספטמבר ואוקטובר, הגרועים נובמבר עד אפריל, אם המטרה היא ההרים ולא השקט. באים לכאן בשביל קתדרלה מהמאה ה־11, יין שלא קיים בשום מקום אחר, וערוצים שבהם אפשר לעבור יום שלם בלי לפגוש מכונית אחרת.