היקבים הטובים ביותר בקאחתי: לאן נוסעים ברכב

היקבים של קאחתי מרוכזים בשלושה אשכולות קומפקטיים: סביב תלאווי וצינאנדלי, סביב קוורלי וסביב סיגנאגי. מטביליסי כל אחד מהם נמצא שעה וחצי עד שעתיים וחצי נהיגה, ובאמת אפשר להספיק ביום אחד שתיים-שלוש טעימות, לא שמונה. ולעניין: למי שווה לעשות את הסיבוב, כמה עולה הכניסה, איפה צריך להזמין מראש ומי בחבורה נשאר פיכח.

איך בנויה קאחתי של היין

כמעט כל ייצור היין בקאחתי נמצא בעמק אלזני, בין רכס הקווקז בצפון לרכס גומבורי בדרום. זו רצועה באורך של כ-120 קילומטר, וכל אחוזה ששווה לנסוע אליה נופלת באחד משלושה אזורים.

תלאווי והסביבה. בירת המחוז והכפרים צינאנדלי, קיסיסחווי, נפראולי, שלאורי ואיקלטו. כאן נמצא הגיוון: מאחוזת נסיכים מהמאה ה-19 ועד מרני בתוך מוסך שמנהלים ארבעה חברים. זה גם הבסיס הקרוב ביותר למנזר אלוורדי. לאסוף רכב בתלאווי עצמה נוח אם אתם כבר מתגוררים בקאחתי.

קוורלי. הבית של הקינדזמראולי. שני יקבים גדולים עם תוכנית מבקרים מלאה, מסעדות וחנויות, ולידם ממש אגם איליה, אם צריך להעסיק את החצי שלא שותה בחבורה.

סיגנאגי ודרום העמק. סיגנאגי, בודבה, ולסציחה, גורג'אני, מוקוזני. יין טבעי, מרתפים משפחתיים קטנים והנופים הטובים ביותר על העמק ועל הקווקז.

בין שני הקצוות, סיגנאגי וקוורלי, יש כ-60 ק"מ ושעה וחצי עד שעתיים של כביש מתפתל. ביום אחד שני האשכולות האלה לא מתחברים בלי לרוץ. ביומיים הם מתחברים בנוחות. הלולאה הקלאסית למפה היא טביליסי ← סיגנאגי ← תלאווי: קודם דרום העמק, ואחר כך העלייה לבירת המחוז.

מה תטעמו: זני ענבים וסגנונות

קאחתי מייצרת בערך שני שלישים מכל היין הגאורגי, וטווח הסגנונות בתוך האזור רחב יותר ממה שמדף הסופרמרקט מרמז. אם תבינו מראש מה אתם באמת אוהבים, תחסכו חצי יום וטעימה אחת מיותרת.

זנים לבנים. רקאציטלי הוא עמוד השדרה, ולצדו מצוואנה, קיסי וחיחווי. חיחווי וקיסי מופיעים פחות, ובאחוזות קטנות כדאי לבקש אותם במפורש.

הזן האדום. כמעט כל האדום בקאחתי עשוי מספרווי. זו אחת הגפנים הבודדות בעולם שגם הציפה שלה צבועה, לא רק הקליפה, ומכאן הגוון הכמעט דיו של היין הצעיר.

שתי שיטות ייצור. השיטה הקאחתית היא תסיסה בקווברי יחד עם הקליפות והעוקצים: ענבים לבנים נותנים יין ענבר עם טאנינים, דחוס בהרבה מהיין הלבן שאתם מכירים. טכנולוגיית הקווברי נמצאת ברשימת המורשת הבלתי מוחשית של אונסק"ו מאז 2013. השיטה האירופית פירושה פלדה, בקרת טמפרטורה ויין בהיר במובן המוכר. רוב האחוזות הגדולות עושות את שתיהן, אבל כל אחת שמה את הדגש במקום אחר.

מיקרו-אזורים. השמות על התוויות הם לא מותגים, אלא כינויי מקור גאוגרפיים. צינאנדלי הוא יין לבן יבש מרקאציטלי עם מצוואנה; מוקוזני הוא אדום יבש שמתיישן בחבית; קינדזמראולי ואחשני הם יינות אדומים חצי-מתוקים באופן טבעי מספרווי. הראשון מגיע מסביבת קוורלי, השני מליד גורג'אני.

וזה נותן דרך פשוטה לבחור. אם אתם אוהבים יין ענבר יבש עם אופי, סעו למרני המשפחתיים ולייננים הטבעיים בסיגנאגי. אם אתם מעדיפים חצי-מתוק, זו קוורלי. אם אתם רוצים סגנון אירופי וטעימה עם מבנה ברור, קחו את האחוזות הגדולות סביב תלאווי.

איך מגיעים מטביליסי: שני כבישים

לתלאווי מובילים שני כבישים, והם נסיעות שונות לגמרי.

דרך מעבר גומבורי: 94 ק"מ, כשעה ו-40 דקות. סרפנטינות, נקודה גבוהה של 1,620 מטר, יער אשורים, ובדרך חורבות מבצר אוג'רמה עם חניון קטן ושלט מידע. האספלט בסדר, אבל יש כמה פניות עיוורות שבהן אבנים נופלות מהמדרון באופן קבוע. בשלג כבד המעבר נסגר לפעמים בחורף.

דרך סגרג'ו ובקורציחה: ארוך בחמישים קילומטר בערך, אבל שטוח, בלי טיפוס ובלי בחילה במושב האחורי. האפשרות הזאת הגיונית אם אתם נוסעים ישר לסיגנאגי: 105–110 ק"מ, כשעתיים. לקוורלי דרך גומבורי זה כ-140 ק"מ ושעתיים וחצי.

בירידה מהמעבר הטלפון מאבד קליטה לעשר דקות בערך. הורידו מראש את המסלול ליקב הספציפי שלכם לשימוש אופליין, כי כתובות בכפרים מובילות בניווט לעיתים קרובות למרכז הכפר ולא לשער. תחנות דלק על הכביש המהיר יש, אבל בעמק עצמו עדיף לא לתת למיכל לרדת מתחת לחצי.

תחבורה ציבורית לא מגיעה ליקבים. מרשרוטקות נוסעות לתלאווי ולסיגנאגי, אבל האחוזות נמצאות בכפרים במרחק 5–20 ק"מ מהתחנות המרכזיות, ומונית שמחכה בשלוש עצירות יוצאת יקרה יותר מיום של השכרת רכב. הגיוני להזמין רכב לפני הטיסה: ב-MY.DRIVE רואים את המחיר הסופי ואפשר לבחור איסוף בנמל התעופה של טביליסי, כך שלא מבזבזים את היום הראשון על נסיעה לעיר וחזרה. לכל מה שמתואר כאן מספיק סדאן רגיל: הכבישים בין תלאווי, קוורלי וסיגנאגי סלולים. קרוסאובר הגיוני רק אם אחרי הטעימות ממשיכים לכיוון לגודחי או לדרכי עפר שמובילות לאחוזות מסוימות. פירוט של "סדאן או ג'יפ" יש במדריך נפרד.

יקבים גדולים בקאחתי עם תוכנית מוכנה

אתחיל באלה שאפשר להגיע אליהם בלי הזמנה, ושבהם בטוח יהיה מדריך שמדבר רוסית או אנגלית.

אחוזת צ'בצ'בדזה, צינאנדלי. כרטיס ב-10 לארי כולל סיור בבית המוזיאון ובמרתף היין הישן וגם טיול בפארק של 18 הקטאר. ב-12 לארי מוסיפים כוס, וב-35 לארי טעימה של חמישה יינות עם צ'אצ'ה. פתוח כל יום 10:00 עד 18:00. כאן, בשנות ה-40 של המאה ה-19, בוקבק לראשונה יין בגאורגיה בבקבוקי זכוכית בסגנון אירופי, והווינותק עם הבקבוקים מהמאה ה-19 שרד עד היום. היין הלבן "צינאנדלי" קרוי על שם הכפר הזה. עוד על האחוזה עצמה במדריך לצינאנדלי.

מנהרת היין Khareba, קוורלי. המעברים נחצבו בסלע בשנות ה-50 למטרות צבאיות; היום אלה 7.7 ק"מ של מנהרות, שתי גלריות ראשיות ו-13 מסדרונות מקשרים ביניהן. בפנים שומרים על 12–14 מעלות כל השנה ולחות של כ-70 אחוז. החבילות מתחילות בסיבוב סמלי במנהרה ומגיעות עד טעימה מורחבת של שבעה יינות עם סדנאות צ'ורצ'חלה ולחם טונה, בערך 5 עד 100 לארי לפי התוכנית. מעל המנהרות יש מסעדה עם מרפסת שצופה על העמק.

נכנסתי לשם בשמלת קיץ באוגוסט, ואחרי עשרים דקות כבר רעדתי. בכניסה מחלקים שמיכות, אבל קבוצה גדולה יכולה לגמור אותן, אז קפוצ'ון בתא המטען לא יזיק.

Kindzmarauli Corporation, קוורלי. ייצור תעשייתי: סיור חינם במפעל וטעימה של ארבעה יינות ב-8–15 לארי. לא המקום הכי אווירתי ברשימה, אבל שימושי. רואים איך עובד פס הייצור, ובחנות המפעל המחירים נמוכים בהרבה מבטביליסי.

Shumi, צינאנדלי. יקב, מוזיאון, כרם אוסף עם זנים נדירים ומרפסת טעימות עם מנגלים. טעימות מ-15 לארי. משתלב בקלות עם אחוזת צ'בצ'בדזה: הן באותו כפר, עשר דקות הליכה זו מזו. לאחוזה אין כרגע אתר פעיל, כך שמזמינים בטלפון או דרך פלטפורמות של תיירות יין.

אחוזות בינוניות עם חתימה משלהן

Schuchmann, הכפר קיסיסחווי. חמישה קילומטר מתלאווי. פרויקט גאורגי-גרמני מאמצע שנות ה-2000, מהראשונים של הגל החדש. הסיור בייצור, במרתף הקווברי ובאולם החביות נמשך כשעה וחצי, והטעימה היא בדרך כלל 5–8 יינות. במקום יש מלון, בריכה וספא עם אמבטיות יין אדום. בסיס הגיוני אם החלטתם לישון בקאחתי ולא לדהור חזרה לטביליסי.

Twins Wine Cellar, נפראולי. האחוזה של האחים גמטקיצולשווילי, מרתף משפחתי משוחזר מהמאה ה-18. העיקר כאן הוא מוזיאון הקווברי: אנדרטת קווברי בגובה שמונה מטרים בחצר שאפשר להיכנס לתוכה, וחדרים שמציגים את כל המחזור, מעיצוב הכלי ועד הביקבוק. יותר מ-135 קווברי נמצאים בשימוש. המוזיאון עם טעימה עולה בסביבות 17–25 לארי; בשטח יש מלון, מסעדה ובריכה.

Shalauri Cellar, בקצה תלאווי. יקב קטן שהקימו ארבעה חברים. הפורמט אינטימי, היינות הם יינות קווברי, וההגשה בלי הצגות. ניגוד טוב אחרי הקנה המידה התעשייתי: מי שמוזג לכם את הכוס הוא מי שעשה את היין.

מרני משפחתיים: איפה שהיין נמזג ישר מהקווברי

החלק הכי מעניין בקאחתי של היין, וגם הכי תובעני בתכנון. אי אפשר לקפוץ למרתף משפחתי באופן ספונטני: הבעלים יכול להיות בכרם, בשוק או פשוט בכפר אחר.

Numisi, ולסציחה. מרתף אבות שמשמש גם כמוזיאון: גת מאבן גיר, אוסף של קווברי וכדים, כלי עבודה ישנים שברור שלא נקנו בשביל האפקט. זוג נשוי מארח את האורחים, וארוחת צהריים מבשלים בתיאום מראש. האנגלית של בעלת המקום בסיסית, הרוסית שלה טובה בהרבה.

המרתף של ואחו אוקרואשווילי, ולסציחה. אחוזה זעירה שבה רואים את כל הדרך של הענב: מהגינה זורם המיץ בתעלות שבנויות בקיר המרתף וישר לתוך הקווברי. גם המזיגה היא מהקווברי, לתוך קערות חרס. מבשלים מצוואדי קאחתי על זמורות גפן. הזמנה מראש חובה.

Papari Valley. אחוזה משפחתית אורגנית במקום שבו נפגשים הטרואר של אחשני, מוקוזני וגורג'אני, והמרני עומד באמצע הכרם שלה. היינות עשויים בקווברי ולא מסוננים; משקע בבקבוק הוא כאן הנורמה, לא פגם.

מה כדאי לזכור לגבי כל האחוזות הקטנות:

• תאמו יום עד שלושה ימים מראש, הכי טוב בוואטסאפ. רבים מהם בכלל לא קוראים מיילים.
• הביאו מזומן בלארי. מסופי אשראי ממש לא נמצאים בכל מקום, והכספומט הקרוב נמצא במרכז המחוז.
• הקצו לפחות שעתיים. אם הציעו ארוחת צהריים, שלוש.
• בדקו אם האוכל כלול במחיר הטעימה. בדרך כלל לא.
• ל-Numisi, למרתף של ואחו ול-Shalauri Cellar אין אתרים. יוצרים קשר בטלפון, באינסטגרם או בפייסבוק, והכי קל למצוא אותם לפי השם במפה.

פעם תכננתי יום על הדקה: שלוש אחוזות, ארבעים דקות נהיגה בין כל אחת. מהראשונה יצאנו אחרי שלוש שעות, כי לסרב לשולחן ערוך זה פשוט בלתי אפשרי, ואת שתי העצירות האחרות נאלצנו לבטל מהרכב. היום אני לא מכניסה שום דבר לתוכנית אחרי מרני משפחתי.

מרתפי מנזרים: אלוורדי, איקלטו, נקרסי

אלוורדי נמצא 18 ק"מ מתלאווי, והקתדרלה, בגובה של עד 50 מטר, נראית מהכביש הרבה לפני הפנייה. הנזירים עושים יין בקווברי, ועל התוויות כתוב "since 1011", לפי שנת הבציר הראשון. הייצור נקטע למשך מאות שנים וחודש ב-2006; היום כמה נזירים מנהלים את המרני. בחפירות בשטח נמצאו קווברי מהמאות ה-8 עד ה-10.

אני משתדלת להגיע לאלוורדי לשעת הפתיחה. בתשע בבוקר יש בחצר נזיר אחד עם מטאטא ואף אחד אחר; קבוצות האוטובוסים מתחילות להגיע לקראת אחת עשרה.

איקלטו, פחות מ-10 ק"מ מתלאווי. חורבות האקדמיה שבה, לפי המסורת, למד שוטה רוסתוולי, עם גתות אבן וקווברי שקועים באדמה ממש בין החורבות. טעימות אין, אבל הכניסה חינם והמקום כמעט תמיד ריק.

נקרסי מעל הקצה הצפוני של העמק. ארמון בישוף מהמאה ה-9 עם מרני גדול, ועיגולי הקווברי הקבורים עדיין נראים ברצפה. מהחניון עולה שאטל למתחם; ברגל הטיפוס לוקח כארבעים דקות.

במנזרים צריך לבוש צנוע: כתפיים וברכיים מכוסות, ולנשים מטפחת וחצאית. בכניסה יש בדרך כלל בדים לעטיפה, אבל בעונה הם נגמרים.

סיגנאגי: יין טבעי ונוף על העמק

Pheasant's Tears. האחוזה של האמן האמריקאי ג'ון וורדמן והיינן גלה פטלישווילי, אחד המקומות שהתחילו את האופנה הבינלאומית ליין טבעי גאורגי. קווברי, בלי תוספת גופרית, זנים נדירים כמו חיחווי וטבקוורי. ליקב יש מסעדה עם תפריט עונתי: השף קונה בשוק בבוקר וממשיך משם. הזמינו שולחן מראש, במיוחד בספטמבר ובאוקטובר.

Okro's Wines. האחוזה של ג'וני אוקרואשווילי בתוך סיגנאגי עצמה. ענבים מהחלקות שלו בטיבאני, במנאווי ובנוקריאני. אצוות קטנות, מרפסת מעל העמק ושיחה עם הבעלים במקום סיור משונן.

Cradle of Wine Marani. עוד מקום בסיגנאגי עצמה, במרחק הליכה מהכיכר. הפורמט פשוט: טעימה של יינות קווברי ושיחה בלי פאתוס של מדריכי טיולים. נוח אם הרכב כבר חונה ליד המלון ואין לכם חשק לנהוג לשום מקום. ל-Okro's ול-Cradle of Wine אין כרגע אתר פעיל, אז תתאמו ברשתות החברתיות או באופן אישי.

בסביבה נמצאים מנזר בודבה, שבו נחים שרידי הקדושה נינו, ונקודת התצפית על עמק אלזני. ולסציחה עם המרתפים המשפחתיים שלה נמצאת חצי שעה נסיעה מכאן. פירוט מלא של העיירה יש במדריך לסיגנאגי.

למה לצפות בכבישי קאחתי

האספלט בעמק סביר, והקשיים מתחילים במקומות שלא מצפים להם.

• בעלי חיים על הכביש. פרות, חזירים ועדרים שלמים בשקיעה, כשמחזירים אותם הביתה. בלמו מוקדם: החיה לא תפנה לכם את הדרך.
• טרקטורים בספטמבר ובאוקטובר. עגלות מלאות ענבים זוחלות בכבישים צרים. לעקוף בסרפנטינות זה רעיון רע; קל יותר להשלים עם זה ולנסוע מאחור.
• רחובות כפר. בוולסציחה, בנפראולי ובקיסיסחווי, כדי לעבור רכב שמגיע ממול צריך לפעמים לנסוע ברוורס עד המפרץ הקרוב.
• לילה. בין הכפרים אין תאורה בכלל, והסימונים שחוקים במקומות מסוימים. לנהוג בחושך חזרה לטביליסי דרך גומבורי זה לא נעים, אז תכננו לצאת באור יום.
• מגבלות מהירות. על הכביש המהיר של קאחתי יש מצלמות, והמגבלות משתנות בכניסות לכפרים ולעיירות יותר ממה שהייתם רוצים.

רבע השעה הכי גרועה שלי מאחורי ההגה בקאחתי לא הייתה במעבר, אלא ברחוב בוולסציחה: עדר מלפנים, טרקטור עם עגלה מאחור, גדרות משני הצדדים. לא הייתה שום אפשרות, רק לחכות.

יקבי קאחתי: הטבלה הקצרה

המחירים להתרשמות: האחוזות מעדכנות אותם כל עונה, ומה שנכנס לטעימה תלוי באילו קווברי פתוחים. השמות בטבלה מובילים לאתרים הרשמיים, ושם תמצאו תעריפים עדכניים וטפסי הזמנה.

מי נוהג

המגבלה החוקית בגאורגיה היא 0.3‰, עוד על כך במדריך שלנו לחוקי התנועה בגאורגיה. זה פחות מכוס אחת של יין יבש. חריגה ממנה פירושה קנס של כ-700 לארי ושלילת רישיון לעד שישה חודשים, והביטוח בחוזה ההשכרה שלכם כנראה לא יעזור במצב כזה.

יש שלוש אפשרויות שעובדות:

1. למנות נהג. משעמם, אבל הוגן. הוא מריח, אתם טועמים, והבקבוקים נוסעים הביתה בתא המטען.
2. לטעום בלי לבלוע. בכל יקב יש דלי יריקה, או שימצאו אחד מיד, רק צריך לבקש. היצרנים הגדולים התרגלו לזה מזמן. במרני משפחתי תצטרכו להסביר שאתם נוהגים, אבל אחרי זה הבעלים בדרך כלל מתחיל לדאוג שאף אחד לא ימלא לכם את הכוס.
3. להישאר ללילה. יש מלונות ב-Schuchmann וב-Twins, וכל סוג של לינה בתלאווי, בקוורלי ובסיגנאגי. האפשרות הכי כנה מבין השלוש: סעודת ערב בקאחתי תמיד נמשכת יותר ממה שתכננתם.

איך באמת נראית טעימה במרני משפחתי

באחוזות הגדולות הפורמט ברור: מדריך, כוסות, סדר הגשה, דלי יריקה. במרתף משפחתי הכול אחרת, וכמה דברים קטנים מקלים מאוד על החיים.

• כמעט תמיד עורכים שולחן, גם אם סיכמתם רק על טעימה. לסרב זה לא מנומס, אבל אפשר לומר בכנות שאתם נוהגים.
• את הטוסט הראשון מרים המארח, שהוא גם הטמדה. אף אחד לא שותה לפני כן.
• את טוסט הזיכרון שותים בלי להקיש כוסות. אם השולחן פתאום משתתק, פשוט עשו כמו כולם.
• "תודה, לי מספיק" עובד. "תודה, אני נוהג" עובד טוב יותר ומיד.
• מתנה קטנה מהאורחים לא מצופה כאן, אבל גם לא מפתיעה אף אחד. טיפ משאירים לעיתים רחוקות; במקום זה קונים כמה בקבוקים.

בפעם הראשונה ניסיתי בכנות לעמוד בקצב של הטמדה. היום אני כבר לא מנסה.

אם בחבורה יש מי שלא שותים וילדים

יום שלם של יין מתיש כל מי שלא שותה, אז כדאי לשלב במסלול לפחות עצירה אחת שאינה קשורה ליין.

• אגם איליה בקוורלי. חוף, סירות, בתי קפה, ממש ליד שני היקבים הגדולים של העיירה.
• מבצר בטוניסציחה בתלאווי. ארמון מלכי קאחתי, מוזיאון ועץ דולב בחצר שגילו כמה מאות שנים.
• בית המוזיאון של פירוסמני במירזאני לא רחוק מסיגנאגי, ועוד מעבודותיו בעיירה עצמה.
• מבצר גרמי על הדרך בין תלאווי לקוורלי. העלייה קצרה והנוף על העמק פתוח לגמרי.

ביקבים הגדולים מציעים לילדים בדרך כלל מיץ ענבים וסדנת צ'ורצ'חלה, כך ששעה או שעה וחצי שם עוברות בלי בעיה.

מה לקנות ואיך להוביל

באחוזה בקבוק עולה 10–25 לארי; אותו בקבוק בחנות יין בטביליסי עולה 40–80. ההבדל אמיתי, אז פנו מראש מקום בתא המטען.

כמה דברים שלא הבנתי בפעם הראשונה:

• בקיץ אל תשאירו יין ברכב. בתא המטען בשמש הטמפרטורה עוברת בקלות 40 מעלות, וזה הורג יין קווברי בלי גופרית תוך שעתיים. כך איבדתי שני בקבוקי ספרווי שקניתי בבוקר ושכחתי עד הערב.
• קרטונים של שישה ושנים עשר בקבוקים נמכרים כמעט בכל מקום, אבל המחיצות מקרטון בפנים יכולות להיות רעועות. כמה חולצות בין הבקבוקים פותרות את זה.
• בדקו את מגבלות הייבוא של אלכוהול במדינה שלכם; הן שונות בכל מקום.
• צ'אצ'ה חזקה בהרבה ממה שהיא נראית בטעימה, שבה מוזגים אותה אחרונה.

מתי לנסוע

ספטמבר ואוקטובר הם הרטוולי, בציר הענבים. פותחים את הקווברי, דורכים ענבים בחצרות, ואחוזות רבות מכניסות אורחים לתהליך. התקופה הכי תוססת והכי עמוסה: צריך להזמין שבועות מראש, לא ימים.

מאי ויוני. העמק ירוק, יש הרבה פחות תיירים, על הרכס עדיין יש שלג בזמן שלמטה כבר חם. הטעימות לא ממהרות, והבעלים לא עסוקים בבציר, אז הם מדברים יותר.

יולי ואוגוסט. בעמק הטמפרטורה יכולה לעבור 35 מעלות, ובאמצע היום הכול קופא עד הערב. במזג אוויר כזה המנהרה הקרירה בקוורלי מרגישה כמו אטרקציה.

נובמבר עד מרץ. היקבים הגדולים עובדים כל השנה; המרני המשפחתיים לעיתים קרובות רק בתיאום, ולא כל יום. מצד שני, אפשר להתיישב בכל מסעדה בתלאווי בלי הזמנה, והכבישים ריקים.

מסלולים ליום, ליומיים ולשלושה ימים

קאחתי משתלבת היטב גם בטיולי יום מטביליסי וגם בטיולי דרכים קיציים של כמה ימים.

יום אחד: תלאווי וצינאנדלי. כ-200 ק"מ הלוך ושוב.

1. 8:30 יציאה מטביליסי דרך מעבר גומבורי.
2. 10:15 אחוזת צ'בצ'בדזה בצינאנדלי, מוזיאון ומרתף.
3. 11:45 Shumi באותו כפר, או Schuchmann בקיסיסחווי.
4. 13:30 ארוחת צהריים בתלאווי.
5. 15:00 מנזר אלוורדי.
6. 16:30 יציאה חזרה, בטביליסי בסביבות 18:30.

יום אחד: סיגנאגי ודרום העמק. כ-230 ק"מ.

1. 9:00 יציאה בכביש המהיר של קאחתי דרך סגרג'ו.
2. 11:00 סיגנאגי: חומת המבצר, נקודת התצפית, בודבה.
3. 13:00 ארוחת צהריים ב-Pheasant's Tears, שולחן מוזמן מראש.
4. 15:00 מרתף משפחתי בוולסציחה, בתיאום.
5. 17:30 יציאה, בטביליסי בסביבות 19:30.

יומיים: תלאווי ועוד קוורלי. היום הראשון כמו למעלה, אבל בלי הנסיעה הביתה: צינאנדלי, Twins בנפראולי, לילה בתלאווי או ביקב. היום השני מתחיל באלוורדי בבוקר, אחר כך קוורלי עם מנהרת Khareba ו-Kindzmarauli, וחזרה בכביש המהיר של קאחתי עם עצירה בסיגנאגי לשקיעה. הלולאה הזאת פותרת את הבעיה העיקרית של טיול יום, שבו חצי מהזמן הולך על נהיגה.

שלושה ימים. בסיס בתלאווי לשני לילות, והשלישי בסיגנאגי. נוספים מרני משפחתיים, איקלטו ונקרסי, והטעימות מפסיקות לרוץ אחת אחרי השנייה. זו הגרסה שבה אפשר להרשות לעצמכם לשתות באמת לפחות באחד הערבים.

בקצרה

היקבים של קאחתי מתחלקים לשלושה אשכולות: תלאווי עם צינאנדלי, קוורלי וסיגנאגי. ליום אחד מטביליסי הגיוני לקחת אשכול אחד ושתיים-שלוש עצירות בתוכו, לא יותר. האחוזות הגדולות מקבלות מבקרים בלי הזמנה ומתאימות להיכרות ראשונה; המרני המשפחתיים ומרתף המנזר באלוורדי דורשים הזמנה, מזומן וזמן פנוי. ותחליטו מראש מי לא שותה: מגבלה של 0.3‰ לא משאירה מקום ל"חצי כוס בצהריים".