מנזר בודבה: מדריך למקום הקדוש החשוב ביותר בקאחתי

מנזר נינו הקדושה בבודבה ניצב כבר יותר מאלף שנה על מדרון גבעות גומבורי, מעל עמק אלאזני. מדי יום מגיעים אליו עולי רגל ומטיילים מעשרות מדינות. יש שבאים להתפלל ליד שרידי הקדושה ששינתה את מסלולה של מדינה שלמה. אחרים פשוט רוצים לעמוד בשקט בין הברושים ולהביט אל הקווקז הגדול באופק. התמונות כאן יוצאות יפות, אבל לא בגללן אנשים מגיעים לבודבה. ריכזנו כאן את כל מה שכדאי לדעת לפני הביקור.

מי הייתה נינו הקדושה ולמה בודבה כל כך חשובה

כדי להבין מה המנזר הזה מסמל, צריך להכיר את האישה שקבורה בו. נינו הקדושה נולדה בסוף המאה ה־3 בקפדוקיה (בשטחה של טורקיה של היום). לפי המסורת היא הייתה קרובת משפחה של הפטריארך של ירושלים ובת דודו של גאורגיוס הקדוש, אחד הקדושים הנערצים ביותר בגאורגיה.

בתחילת המאה ה־4 הגיעה נינו לאיבריה הפגאנית, כפי שנקראה אז מזרח גאורגיה. היא התיישבה בגן של הגנן המלכותי במצחתה והחלה להטיף. לפי המסורת היא ריפאה את המלכה ננה, אשתו של המלך מיריאן, והמלכה התנצרה. המלך עצמו התייחס בתחילה בעוינות למטיפה, ולפי האגדה התעוור בדיוק ברגע שזמם לפגוע בה. אחרי שראייתו שבה אליו בזכות תפילותיה של נינו, קיבל המלך מיריאן את הנצרות יחד עם כל חצרו, בסביבות שנת 326 לספירה.

אחרי שהמדינה התנצרה, עברה נינו לבודבה, פינה הררית בקאחתי. היא בילתה כאן את שנותיה האחרונות בצום ובתפילה, וכאן גם נפטרה: בשנת 335 או 347, תלוי במקור. לפי המסורת, כשהמלך מיריאן ניסה להעביר את גופתה למצחתה, לא מאה איש ולא צמד שוורים הצליחו להזיז את הארון. נינו נקברה במקום שבו עמד האוהל שלה, ועל המקום הזה צמח המנזר.

תולדות המנזר: מהכתרת מלכים ועד בית חולים סובייטי

הכנסייה הקטנה הראשונה מעל קברה של נינו הקדושה נבנתה בפקודת המלך מיריאן בתחילת המאה ה־4. מבנה המנזר הנוכחי מתוארך למאות ה־9 עד ה־11, אף שהמתחם נבנה מחדש לא פעם, ובאופן היסודי ביותר במאות ה־17 וה־19.

בימי הביניים הפכה בודבה לאחד המרכזים הרוחניים והתרבותיים החשובים של קאחתי. כאן הוכתרו מלכי קאחתי, ובמשך תקופה ארוכה הייתה הדיוקסיה של בודבה העשירה ביותר בגאורגיה.

בשנת 1605 החריב את המנזר השאה הפרסי עבאס הראשון. בשנת 1837, אחרי שהשלטון הרוסי ביטל את העצמאות (האוטוקפליה) של הכנסייה הגאורגית, פורקה הדיוקסיה של בודבה והמנזר שקע בהזנחה.

נקודת המפנה הגיעה בשנים 1888–1889: אחרי ביקורו של הקיסר אלכסנדר השלישי שוקם המנזר, ובשנת 1889 נפתח בו מנזר נשים שפעיל עד היום. בתקופה הסובייטית נסגר המנזר והוסב לבית חולים. האיקונה המפורסמת של אם האלוהים מאיבריה שימשה כשולחן ניתוחים, ועדיין אפשר לראות עליה את סימני האזמל. חיי הנזירות חודשו בשנת 1991. בשנת 2006 נכללה בודבה ברשימת אתרי המורשת התרבותית הקבועים בעלי חשיבות לאומית של גאורגיה.

מה לראות במנזר

מתחם המנזר בבודבה קומפקטי, אבל יש בו לא מעט מה לראות.

קתדרלת גאורגיוס הקדוש היא הכנסייה המרכזית של המנזר, בזיליקה תלת־ספינתית מהמאה ה־9. שרידיה של נינו הקדושה טמונים מתחת למזבח של הקתדרלה הזו. אסור לצלם ליד המזבח.

מגדל הפעמונים הוא מבנה בן שלוש קומות מהמאה ה־19 בסגנון רוסי־אירופי, הצמוד לקתדרלה.

כנסיית זבולון ושושנה הקדושים היא כנסייה קטנה המוקדשת להוריה של נינו הקדושה, שהוכרזו כקדושים בשנת 1996. היא נמצאת בחלק התחתון של הערוץ, ליד המעיין הקדוש.

קתדרלת נינו הקדושה היא מבנה מונומנטלי חדש שנבנה בשנים 2011–2019. התכנון התלת־אפסידי שלה מבוסס על תוכנית קתדרלת באגרטי מימי הביניים בקותאיסי.

נקודת התצפית משקיפה על עמק אלאזני ועל רכס הקווקז הגדול. זה אחד הנופים היפים באזור.

הגנים והכרמים הם שטחים מטופחים עם ערוגות פרחים, שיחים ושדרות ברושים.

המעיין של נינו הקדושה: מים מרפאים בערוץ

המעיין הקדוש ראוי לאזכור נפרד, כי עולי רגל רבים מגיעים בשבילו. הוא נמצא צפון־מזרחית למנזר, בערוץ קטן. לפי המסורת, המעיין פרץ מהאדמה בזכות תפילותיה של נינו, ומימיו נחשבים מרפאים. רבים ממלאים בקבוקים לקחת איתם, ומי שרוצה יכול לטבול בבריכות הרחצה.

למעיין מובילות שתי דרכים: שביל רגלי של כ־600 מטר (בירידה לאורך המדרון) או כביש עוקף של כ־3 קילומטרים. ליד המעיין יש כנסייה קטנה ובית מרחץ. אני מעדיפה לרדת בשביל ואז לעלות בחזרה לאט, בקצב שלי.

מידע מעשי: ביקור במנזר בודבה

שעות פתיחה: כל יום, בערך מ־9:00 עד 18:00. בזמן התפילה (הליטורגיה) הכניסה עשויה להיות מוגבלת.

כניסה: חינם.

קוד לבוש: חובה. נשים צריכות לכסות ראש וכתפיים וללבוש חצאית (אפשר לקבל צעיפים וכיסויים בכניסה). גברים לא צריכים להגיע במכנסיים קצרים.

צילום: מותר בשטח המנזר, אסור ליד המזבח.

זמן נדרש: שעה וחצי עד שעתיים למתחם ולהליכה אל המעיין.

בשטח המנזר יש חדר אוכל וחנות מזכרות.

איך מגיעים למנזר בודבה ברכב שכור

המנזר נמצא 2 קילומטרים מסיגנגי שבקאחתי, כ־110–115 ק"מ מטביליסי. מדובר בנסיעה של שעה וחצי עד שעתיים בכביש המהיר.

רכב שכור הוא הדרך הנוחה ביותר להגיע לבודבה. אין תחבורה ציבורית ישירה למנזר. מיניבוסים מטביליסי נוסעים לסיגנגי (מתחנת האוטובוסים סמגורי, כשעתיים וחצי, בערך 10 לארי), אבל מהעיירה נשארים עוד 2 ק"מ עד המנזר. בנוסף, כמעט תמיד משלבים את בודבה בטיול בקאחתי: סיגנגי, תלאווי, מנזר אלוורדי, כפרי היין. עם רכב משלכם אפשר לתכנן את המסלול איך שרוצים.

הדרך מטביליסי למנזר פשוטה ובמצב טוב: הכביש המהיר עובר מזרחה דרך המישור, ואז מתחילה העלייה לסיגנגי. כ־110 ק"מ, בערך שעה וחצי עד שעתיים. אפליקציות הניווט מביאות אתכם עד הכניסה.

הכי פשוט להזמין רכב מראש באינטרנט: לא צריך ללכת לשום מקום או לעמוד בתור, והכול נעשה באתר תוך כמה דקות. אפשר לעיין ברכבים הזמינים ב־MY.DRIVE.

האלטרנטיבה היא מונית מטביליסי (בערך 80–120 לארי לכיוון) או סיור מאורגן. עם רכב שכור, לעומת זאת, מרוויחים גמישות, ובדרך כלל גם חוסכים כסף.

בודבה וסיגנגי: שני מקומות, מסלול אחד

המנזר והעיירה הסמוכה סיגנגי משתלבים היטב. סיגנגי היא עיירה קטנה על גבעה, עם חומת מבצר מהמאה ה־18 שהשתמרה היטב, גגות רעפים ונוף לעמק אלאזני. קוראים לה "עיר האהבה", כי לשכת רישום הנישואין המקומית פתוחה מסביב לשעון. המרחק בין השתיים הוא 2 ק"מ בלבד, פחות מחמש דקות נסיעה. הייתי מקדישה את הבוקר למנזר ומשאירה את הטיול בסיגנגי לשעות אחר הצהריים. עוד על העיירה תמצאו במדריך שלנו לסיגנגי.

טיפים לפני שיוצאים

הגיעו באמצע השבוע או מוקדם בבוקר בסוף השבוע: בשבת ובראשון צפוף, עם חתונות וקבוצות של עולי רגל.

נעלו נעליים נוחות, כי השביל למעיין די תלול.

אל תמהרו. מבקרים רבים שתכננו חצי שעה נשארים בסוף הרבה יותר. אני אף פעם לא מתכננת משהו עם שעה קבועה מיד אחרי בודבה.

קחו מזומן: ייתכן שחנות המזכרות לא מקבלת כרטיסי אשראי.

בודבה, המקום שבו ההיסטוריה הגאורגית הופכת למוחשית

בבודבה נפגשות אלפי שנים של היסטוריה גאורגית: התנצרות המדינה, הכתרת מלכי ימי הביניים, טלטלות התקופה הסובייטית והתחייה שבאה אחריה. אוספים רכב שכור, יוצאים מטביליסי, ואחרי שעה וחצי אתם כבר עומדים בשערי אחד המקומות הקדושים החשובים ביותר במדינה.