מטביליסי לקאחתי ברכב: שתי דרכים, עצירות ולינה

קאחתי מתחילה כמעט מיד אחרי טביליסי. חצי שעה מזרחה בכביש המהיר, ובשולי הדרך כבר עומדים דוכני צ'ורצ'חלה, ומלפנים מתרומם רכס גומבורי. מעבר לו שוכן עמק אלזני: כרמים, מנזרים על גבעות, סיגנאגי על המדרון ותלאווי בקצה השני, ומעל הכול חומת הקווקז הגדול, שביום בהיר נראית קרובה יותר ממה שהיא באמת.

עד הנקודות הקרובות כ-100 ק"מ, כלומר קאחתי נכנסת ליום אחד. אבל האזור בנוי כך שכל מה שמעניין מפוזר על פני העמק, חצי שעה זה מזה, ובדיוק כאן הרכב נותן הכי הרבה. מרשרוטקה תביא אתכם לסיגנאגי או לתלאווי, ומשם מתחילות מוניות עם המתנה, מיקוח ולוח הזמנים של ההסעה האחרונה.

בהמשך: שתי הדרכים העיקריות והעצירות בכל אחת, אפשרויות ליום אחד ועם לינה, ועונות. ובנפרד, יין ונהיגה: את שניהם לא תצליחו לשלב.

שתי דרכים לקאחתי

מטביליסי לעמק אלזני מובילים שני מסדרונות, והבחירה ביניהם קובעת את כל היום.

דרך מעבר גומבורי לתלאווי. האפשרות ההררית הקצרה: טביליסי ← אוג'רמה ← מעבר גומבורי ← תלאווי.

• מרחק: כ-95 ק"מ עד תלאווי.
• זמן: שעה ו-40 דקות עד שעתיים בלי עצירות.
• הנקודה הגבוהה: המעבר, בגובה של כ-1,620 מ'.

הכביש סלול, אבל אחרי אוג'רמה הוא הופך לסרפנטינות דרך יער אשורים. יש כמה פניות עיוורות שאליהן מתגלגלות אבנים מהמדרון, ובירידה לעמק הטלפון מאבד קליטה לעשר דקות בערך. יפה, במיוחד באוקטובר כשהיער מצהיב, אבל הנוסעים מאחור עלולים לסבול מבחילה.

לאורך העמק דרך סגרג'ו. האפשרות השטוחה בכביש קאחתי: טביליסי ← סגרג'ו ← הצומת ליד בקורציחה. משם ימינה לסיגנאגי, שמאלה דרך גורג'אני לתלאווי.

• עד סיגנאגי: 105–110 ק"מ, כ-שעתיים.
• עד תלאווי דרך גורג'אני: כ-150 ק"מ, שעתיים וחצי.

אין כאן טיפוס ואין סרפנטינות, חוץ מהעלייה האחרונה לסיגנאגי. מצד שני הכביש עובר דרך כפרים: מגבלות המהירות משתנות לעיתים קרובות, יש מצלמות, וביציאה מטביליסי ביום שישי בערב יכול להיות עמוס.

ההיגיון פשוט. נוסעים לסיגנאגי ולבודבה? קחו את העמק. היעד הוא תלאווי, צינאנדלי, אלוורדי או גרמי? דרך גומבורי מהיר יותר. והכי טוב ששתי הדרכים עובדות יחד, כלולאה: הלוך לאורך העמק דרך סיגנאגי, חזור דרך המעבר מתלאווי (או להפך). הסיבוב המלא טביליסי ← בודבה ← סיגנאגי ← צינאנדלי ← תלאווי ← טביליסי יוצא כ-270 ק"מ, ואף קטע לא חוזר על עצמו. את הלולאה הזאת אפשר להרכיב במפת המסלולים.

מתי לנסוע

ספטמבר ואוקטובר הם העונה המרכזית בקאחתי. זה הזמן של רטוולי, הבציר: בערך מאמצע ספטמבר ועד סוף אוקטובר, והתאריכים המדויקים תלויים בכל שנה במזג האוויר ובזן. בחצרות דורכים ענבים, פותחים את הקווברי, ומשקים רבים מכניסים אורחים לתהליך. הצד השני: יקבים ובתי הארחה בסיגנאגי לסופי שבוע מוזמנים שבועות מראש, ובדרכים הצרות בין הכפרים תיסעו הרבה זמן מאחורי טרקטורים עם עגלות ענבים. לא כדאי לעקוף אותם בסרפנטינות.

מאי ויוני. העמק ירוק, על הרכס עוד יש שלג, ויש פחות תיירים. בעלי המרני לא עסוקים בבציר ומדברים יותר.

יולי ואוגוסט. בעמק מגיעים לפעמים ליותר מ-35 מעלות, ובצהריים ההליכה על חומת המבצר בסיגנאגי קשה. העבירו את הסיורים לבוקר ולערב, ואת השעות החמות ביותר בלו בנסיעה עם מזגן או במרתף.

נובמבר עד מרץ. היקבים הגדולים פועלים, המרתפים המשפחתיים לרוב בתיאום מראש. בתלאווי אפשר להתיישב בכל מסעדה בלי הזמנה. מעבר גומבורי נסגר לפעמים בשלג כבד, ואז נשארת דרך העמק דרך סגרג'ו. בחורף צריך צמיגי חורף בדיוק בגלל המעבר, בעמק שלג נשאר על הקרקע לעיתים רחוקות. מה עוד משתנה בכבישים מדצמבר עד מרץ, ריכזנו במדריך גאורגיה בחורף.

יום אחד או עם לינה

אפשר לראות את קאחתי ביום אחד, אבל רק חצי ממנה.

טיול יום, גרסת "סיגנאגי". לאורך העמק הלוך וחזור, כ-220–230 ק"מ. בודבה, חומת המבצר, ארוחת צהריים מול העמק, ואם רוצים, מרתף משפחתי בוולסציחה בתיאום מראש. יציאה ב-8:30–9:00, חזרה עד 19:00–20:00.

טיול יום, גרסת "תלאווי". דרך גומבורי הלוך וחזור, כ-200 ק"מ. צינאנדלי, אלוורדי, ארוחת צהריים בתלאווי, וגרמי או נקרסי אם נשאר כוח. צאו מתלאווי כשעוד אור: לחזור דרך המעבר בחושך זה לא נעים.

עם לילה אחד. הלולאה שתיארתי למעלה: ביום הראשון בודבה וסיגנאגי ולינה שם, ביום השני צינאנדלי, תלאווי, אלוורדי וחזרה דרך גומבורי. את האפשרות הזאת אני רואה כבסיסית לטיול ראשון. ערב בסיגנאגי אחרי שאוטובוסי התיירים עזבו, ובוקר שבו האובך עוד עומד מעל העמק, פשוט לא נכנסים לטיול יום.

איפה לישון, בסיגנאגי או בתלאווי. סיגנאגי קומפקטית, יפה ונוחה להליכה: הרכב חונה ליד בית ההארחה, ובערב מטיילים על המרצפות ומשקיפים על העמק. תלאווי דומה יותר לעיר רגילה, אבל היא במרכז קאחתי של היין: 10 ק"מ לצינאנדלי, 18 ק"מ לאלוורדי, כ-20 ק"מ לגרמי. אם בתוכנית יומיים של יקבים ומנזרים, בסיס בתלאווי חוסך נסיעות. אם אתם רוצים אווירה, ישנו בסיגנאגי.

יומיים-שלושה. שני לילות בתלאווי ואחד בסיגנאגי מכסים הכול: מרני משפחתיים, קוורלי ומנהרת היין שלה, נקרסי, איקלטו. הטעימות מפסיקות לבוא אחת אחרי השנייה, ולפחות ערב אחד אפשר לבלות עם יין בלי לנסוע לשום מקום.

עצירות בדרך העמק: לכיוון סיגנאגי

סגרג'ו והפנייה לדויד גארג'ה

50–60 הק"מ הראשונים אחרי טביליסי לא מרשימים במיוחד: כביש רחב, בתי קפה בצד הדרך, תחנות דלק. בסגרג'ו כדאי לתדלק ולקנות מים. מכאן גם יוצאת דרומה הדרך למנזר המדברי דויד גארג'ה, אבל זה טיול נפרד של חצי יום, ולא הייתי ממליצה לשלב אותו עם קאחתי באותו יום: יוצא יותר מ-300 ק"מ, ואף מקום לא תראו בלי למהר.

מנזר בודבה

אחרי הצומת ליד בקורציחה הכביש מתחיל לטפס לסיגנאגי, ושני קילומטרים לפני העיר עומד מנזר בודבה. כאן קבורה נינו הקדושה, שהביאה את הנצרות לגאורגיה, וזה אחד מאתרי העלייה לרגל החשובים במדינה. הכניסה חופשית, וקוד הלבוש מחמיר: כתפיים וברכיים מכוסות, ולנשים כיסוי ראש וחצאית (בכניסה מונחים צעיפים, אבל בסופי שבוע הם נגמרים).

תכננו שעה וחצי עד שעתיים אם אתם יורדים למעיין של נינו הקדושה: השביל יורד כ-600 מ' במורד המדרון, ובחזרה עולים. בימי חול ומוקדם בבוקר שקט כאן הרבה יותר, ובסופי שבוע מגיעות קבוצות עולי רגל ויש חתונות. בדרך כלל אני שמה את בודבה בבוקר ואת סיגנאגי אחר הצהריים.

סיגנאגי

סיגנאגי יושבת על מדרון מעל עמק אלזני, והנוף מכאן הוא כנראה הטוב ביותר בקאחתי. העיקר בעיר הוא חומת המבצר באורך של יותר מ-4 ק"מ עם 23 מגדלים, שנבנתה בימי ארקלה השני. על חלק מהמגדלים אפשר לעלות. אחר כך המוזיאון ההיסטורי המקומי עם עבודות מקוריות של פירוסמני (כניסה 20 לארי), כנסיית סנט ג'ורג' ליד החומה, וסתם שיטוט על המרצפות.

עניין מעשי לגבי הרכב: המרכז קטן, הרחובות תלולים וצרים, והחניה ליד הכיכר מלאה בעונה. השאירו את הרכב במלון או בחניון בכניסה לעיר ולכו ברגל, את כל העיר עוברים בשעתיים.

מסיגנאגי לתלאווי

אם אתם עושים את הלולאה, יורדים מסיגנאגי בחזרה לעמק וממשיכים צפונה דרך גורג'אני וולסציחה לצינאנדלי ולתלאווי. זה כ-60 ק"מ וקצת יותר משעה. לאורך הדרך כפרים עם מרתפים משפחתיים: בוולסציחה, למשל, יש משקים שמוזגים יין ישר מהקווברי לקערות חרס. בלי תיאום יום-יומיים מראש עדיף לא להגיע, כי בעל הבית עשוי להיות בשדה. ליד גורג'אני עומדת כנסיית קוולאצמינדה בעלת שתי הכיפות, סוג נדיר של כנסייה בגאורגיה; היא קצת בצד מהכביש הראשי, אבל שווה סטייה של 20 דקות.

עצירות בדרך גומבורי: לכיוון תלאווי

מבצר אוג'רמה

כ-40 ק"מ מטביליסי, עוד לפני הסרפנטינות, עומדות ליד הכביש חורבות מבצר אוג'רמה. חניון קטן, שלט מידע, 20–30 דקות לסיור. מקום טוב למתוח רגליים לפני העלייה למעבר.

מעבר גומבורי

את המעבר עצמו רוב הנהגים חוצים בלי לעצור, אבל במזג אוויר בהיר יש בירידה לעמק מקומות שמהם רואים את כל הקווקז. עצרו רק במקום שיש בו מפרץ חניה של ממש: השוליים צרים, והרכבים ממול יוצאים מהפניות מהר.

תלאווי

בירת קאחתי. במרכז מבצר בטוניסציחה, מקום מושבם לשעבר של מלכי קאחתי, עם מוזיאון, ובחצר עץ דולב ענק שלפי הגרסה המקומית בן כ-900 שנה. את העיר עצמה רואים מהר, אבל היא הבסיס העיקרי לכל מה שמסביב. גם נוח לאכול כאן צהריים: מבחר המסעדות גדול יותר מבכל מקום אחר בקאחתי. אם אתם כבר כאן וצריכים רכב, אפשר לאסוף אותו גם בתלאווי.

צינאנדלי

10 ק"מ מתלאווי, בדרך מסיגנאגי, נמצאת אחוזת צ'בצ'בדזה בצינאנדלי. בית-מוזיאון מהמאה ה-19, פארק אנגלי של 18 הקטאר ומרתף יין ישן, שבו לראשונה בגאורגיה התחילו לבקבק יין בשיטה האירופית. כרטיס למוזיאון ולפארק עולה כ-10 לארי, טעימה החל מ-35 לארי. הכול לוקח שעתיים-שלוש. בתחילת ספטמבר מתקיים כאן פסטיבל מוזיקה קלאסית, ובימים האלה באחוזה צפוף.

אלוורדי

מנזר אלוורדי נמצא 18 ק"מ מתלאווי. הקתדרלה מהמאה ה-11, בגובה של כ-50 מטר, הייתה במשך זמן רב הכנסייה הגבוהה ביותר בגאורגיה, ורואים אותה מהכביש הרבה לפני הפנייה. הנזירים מכינים יין בקווברי, וליד המנזר יש מרני שאפשר להיכנס אליו בתיאום. בסוף ספטמבר מתקיים כאן חג אלוורדובה, ובימים האלה יש ליד המנזר המון אנשים. בימים רגילים בואו לשעת הפתיחה: בתשע בבוקר החצר כמעט ריקה.

גרמי ונקרסי

מזרחה משם, בכביש תלאווי–קוורלי, יש שתי נקודות שנכנסות יפה לסיבוב אחד. גרמי הייתה בירת ממלכת קאחתי במאה ה-16: כנסיית המלאכים עם ציורי קיר ומגדל פעמונים עם מוזיאון ותצפית. מספיקות 30–40 דקות, המוזיאון כ-10 לארי.

7–10 ק"מ מגרמי, על גבעה מיוערת מעל העמק, נמצא מנזר נקרסי, מהעתיקים בגאורגיה. בעונה משאירים את הרכב בחניון למרגלות הגבעה, ולמעלה עולה אוטובוס הסעות (כל 30–40 דקות, בסופי שבוע בתדירות גבוהה יותר), או כארבעים דקות ברגל. תכננו כשעה כולל העלייה.

אם מוסיפים את גרמי ונקרסי לתלאווי, טיול היום נעשה צפוף. עם לינה בתלאווי נוח לשים אותם בבוקר של היום השני, ואחר כך לרדת לקוורלי למנהרת היין.

יקבים בדרך

כמעט כל המשקים ששווה לנסוע אליהם מרוכזים בשלושה מקומות: סביב תלאווי וצינאנדלי, בקוורלי וסביב סיגנאגי. היקבים הגדולים מקבלים מבקרים בלי הרשמה, עם תוכנית ברורה ודלי יריקה. המרני המשפחתיים דורשים הזמנה יום עד שלושה ימים מראש (עדיף בוואטסאפ), מזומן בלארי ולפחות שעתיים: שם כמעט תמיד עורכים שולחן, גם אם סיכמתם רק על טעימה.

שמות, מחירים ופורמטים פירטתי בנפרד בכתבה על היקבים הטובים ביותר בקאחתי. לתכנון המסלול מספיק כלל אחד: ביום אחד אפשר באמת שתיים-שלוש טעימות, לא שמונה. אחרי המרתף המשפחתי הראשון אני כבר לא מכניסה לתוכנית שום דבר קשיח.

יין והגה

רמת האלכוהול המותרת בגאורגיה היא 0.3 פרומיל, פחות מכוס אחת של יין יבש. על חריגה הקנס מתחיל ב-700 לארי, ויש שלילת רישיון עד חצי שנה, והביטוח לפי חוזה ההשכרה כנראה לא יכסה במצב כזה. פרטים נוספים בחוקי התנועה בגאורגיה. חוץ מזה, יין קאחתי ביתי סמיך וחזק יותר ממה שמצפים, ואת הצ'אצ'ה מוזגים בטעימות אחרונה, כשהעירנות כבר לא קיימת.

יש שלוש אפשרויות שעובדות:

1. נהג פיכח. הוא רק מריח את היין, האחרים שותים, והבקבוקים נוסעים בתא המטען.
2. לטעום ולירוק. בכל יקב יש דלי יריקה, מספיק לבקש. במרתף משפחתי המשפט "אני נוהג" עובד מיד, ובעל הבית מפסיק למזוג מעצמו.
3. לינה. האפשרות הכי כנה: סעודת ערב בקאחתי תמיד נמשכת יותר מהמתוכנן, ובבוקר הכביש פנוי.

ועוד מילה על נהיגה בלילה. בין הכפרים אין תאורה, הסימון על הכביש מחוק במקומות, פרות מסתובבות בשוליים, ובשקיעה מחזירים את העדרים הביתה ממש על הכביש. גם פיכחים, לא נעים לחזור לטביליסי בחושך דרך גומבורי, כך שגם היציאה כשעוד אור היא חלק מהתוכנית.

איזה רכב לשכור

לשני המסדרונות ולכל העצירות בכתבה הזאת מספיקה מכונית סדאן רגילה. יש אספלט עד סיגנאגי, תלאווי, צינאנדלי, אלוורדי, גרמי והחניון של נקרסי, וגם מעבר גומבורי סלול. אין צורך לשלם יותר על רכב שטח בשביל המסלול הזה.

קרוסאובר או רכב שטח הגיוני בשלושה מקרים:

• בחורף, אם תעברו דרך גומבורי אחרי שלג;
• אם אחרי קאחתי אתם מתכננים את לגודחי או דרכי עפר לחלק מהמשקים;
• אם אתם ארבעה-חמישה ברכב ותא המטען צריך להכיל ארגזי יין: אז פשוט צריך נפח.

במה שונים סוגי הרכב ומה לבחור לתרחישים שונים, פירטנו בכתבה איזה רכב לבחור בגאורגיה. הכי נוח לאסוף רכב בטביליסי: קאחתי מתחילה מיד מעבר לגבול העיר, והיום הראשון לא הולך על העברות. בקיץ שימו בראש סדר העדיפויות מזגן טוב, בעמק הוא חשוב יותר מהנעה כפולה.

טיפים מעשיים

• יציאה. לפני 9 בבוקר. בבוקר הכביש מטביליסי פנוי, ולבודבה או לצינאנדלי מגיעים לפני הקבוצות.
• דלק. תדלקו בטביליסי או בסגרג'ו. בעמק יש תחנות דלק, אבל אל תתנו למיכל לרדת מתחת לחצי, במיוחד לפני גומבורי.
• ניווט. הורידו מפה אופליין: במעבר ובחלק מהכפרים הקליטה נעלמת. בכתובות כפריות של יקבים הניווט מוביל לעיתים קרובות למרכז הכפר ולא לשער, אז ודאו את הנקודה המדויקת עם בעל המקום.
• מזומן. מרתפים משפחתיים, דוכני שוק וחלק מבתי ההארחה לא מקבלים כרטיסים. יש כספומטים בתלאווי, בסיגנאגי ובגורג'אני, בכפרים אין.
• לבוש למנזרים. בודבה, אלוורדי, נקרסי וגרמי הם מנזרים פעילים. כיסוי ראש וחצאית לנשים, כתפיים וברכיים מכוסות לכולם. החזיקו את זה ברכב ואל תסמכו על הצעיפים בכניסה.
• יין בתא המטען. בקיץ אל תשאירו את הבקבוקים שקניתם ברכב שעומד בשמש. יין קווברי בלי גופרית מתקלקל תוך שעתיים בתא מטען בחום של 40 מעלות.
• בעלי חיים וטרקטורים. פרות, חזירים, עדרים, ובספטמבר ובאוקטובר עגלות עם ענבים. ברחובות כפר צרים לפעמים אפשר לפנות מקום רק ברוורס.

מה עוד לראות ברכב

קאחתי עובדת טוב גם כטיול בפני עצמו וגם כחלק ממסלול גדול ברחבי המדינה.

• אין הרבה זמן? השוו את קאחתי לטיולי יום אחרים מטביליסי: מצחטה, קזבגי, אופליסציחה, בורג'ומי.
• שבוע לכל גאורגיה? במסלול של 7 ימים בגאורגיה קאחתי היא אפשרות גיבוי ליומיים, אם סוגרים את מעבר ג'ווארי בדרך לקזבגי.
• רוצים הרים אחרי העמק? הקלאסיקה בכיוון ההפוך מטביליסי: הכביש הצבאי הגאורגי לקזבגי.
• מדבר במקום כרמים. דויד גארג'ה על הגבול עם אזרבייג'ן, גבעות בצבע חלודה ותאי מערות. יום נפרד, יציאה דרך סגרג'ו.

השורה התחתונה

לקאחתי מובילות שתי דרכים: הקצרה דרך מעבר גומבורי לתלאווי (כ-95 ק"מ) והשטוחה לאורך העמק דרך סגרג'ו לסיגנאגי (105–110 ק"מ). הכי טוב הן עובדות יחד, כלולאה של יומיים עם לינה בסיגנאגי או בתלאווי. ביום אחד תספיקו חצי מהאזור: או סיגנאגי עם בודבה, או תלאווי עם צינאנדלי ואלוורדי.

סדאן מספיק לכול, חוץ מהמעבר בחורף. בסתיו, בזמן רטוולי, הזמינו לינה ויקבים מראש. ולפני היציאה החליטו מי בחבורה לא שותה: רף של 0.3 פרומיל לא משאיר מקום ל"חצי כוס בצהריים".