גרמי: כנסיית המלאכים והמצודה בקאחתי

גרמי הוא מתחם אדריכלי מהמאה ה-16 בקאחתי, שהיה פעם בירת ממלכת קאחתי. על גבעה מעל עמק אלזני עומדים כנסיית המלאכים מיכאל וגבריאל, מגדל פעמונים בן שלוש קומות ובו מוזיאון קטן, ושרידי חומות המצודה. הכניסה לשטח ולכנסייה חינם, והדרך הנוחה ביותר להגיע היא ברכב שכור, נסיעה של כשעתיים מטביליסי.

ההיסטוריה של העיר והכנסייה

בתחילת המאה ה-16 הפכה גרמי לבירת ממלכת קאחתי, ומהר מאוד צמחה לעיר מסחר חשובה על דרך המשי: שיירות נשאו משי, תבלינים ובדים בין פרס לאירופה. לפי הערכות הארכאולוגים, העיר השתרעה על כ-40 הקטאר (400 דונם) ונחלקה לשלושה חלקים: מתחם הכנסייה על הגבעה, ארמון המלך והרובע המסחרי למטה, ליד הנהר.

כנסיית המלאכים מיכאל וגבריאל נבנתה בין 1565 ל-1577 בהוראת המלך לבן מקאחתי, אותו שליט שקבע את בירתו בגרמי. זו כנסייה צולבת עם כיפה, בנויה מאבן מסותתת, ובעיצוב שלה בנייה גאורגית מסורתית משתלבת עם אלמנטים מהאדריכלות האיראנית של התקופה, ביטוי לקשרי המסחר והפוליטיקה ההדוקים של קאחתי עם פרס באותם ימים. לכנסייה שלוש כניסות, ממערב, מדרום ומצפון, והחזית מחולקת לשלושה חלקים מקושתים. הכיפה נשענת על פינות המזבח ועל שני עמודי תמך, ובתוף שלה שמונה חלונות. ציורי הקיר בפנים הושלמו עד 1577, וחלקים מהם שרדו עד היום, יחד עם קברו של המלך לבן.

ב-1615 החריב צבאו הפרסי של שאה עבאס הראשון את העיר כמעט כולה: הרובע המסחרי, רחובות המגורים וארמון המלך אבדו. רק מתחם הכנסייה על הגבעה שרד, כנראה בזכות החומות והמיקום הגבוה. העיר לא נבנתה מחדש, ועד אמצע המאה ה-17 העבירו מלכי קאחתי את הבירה לתלאווי, שהיא מרכז האזור עד היום.

תחת השלטון הסובייטי המנזר הצמוד לכנסייה כמעט לא פעל במשך עשרות שנים: בין שנות ה-40 ל-1999 כמעט לא נערכו בו תפילות, אף שכמה נזירים נשארו במקום. תפילות סדירות חודשו ב-1989, וקהילת הנזירים הוקמה מחדש באופן רשמי ב-1999. המלכה קטבן נחשבת לקדושה הפטרונית של המקום, ומדי יום נערכת תפילה לכבודה. חפירות ארכאולוגיות שיטתיות התקיימו ב-1939–1949 ושוב ב-1963–1967, ומאז 2007 גרמי נמצאת ברשימה הזמנית של אתרי המורשת העולמית של אונסק״ו.

מה רואים במקום

• כנסיית המלאכים מיכאל וגבריאל: המבנה העיקרי ששרד, עם ציורי קיר מהמאה ה-16 וקברו של המלך לבן.
• מגדל הפעמונים: שלוש קומות, וכיום יש בו מוזיאון קטן עם ממצאים ארכאולוגיים ותותח מהמאה ה-16. על הקירות דיוקנאות של מלכי קאחתי מאת הצייר הגאורגי בן זמננו לבן צ׳וגושווילי (1985). כדאי לעלות לראש המגדל בשביל הנוף לעמק אלזני.
• חומות המצודה עם חרכי ירי וצריחים, שהקיפו פעם את מתחם הכנסייה.
• מרתף יין (מרני) ושרידי מנהרה סודית שהובילה לנהר אינצובי, כנראה כדי להביא מים בזמן מצור.

תכננו 30 עד 40 דקות אם לא מתעכבים במוזיאון.

שעות פתיחה וכרטיסים

השטח והכנסייה פתוחים כל יום, ותפילות נערכות באופן קבוע. המוזיאון במגדל הפעמונים פתוח בערך מ-9:00 עד 18:00, והכניסה עולה כ-10 לארי (כ-4 דולר). מחירים ושעות במוזיאונים אזוריים קטנים בגאורגיה משתנים מדי פעם, כך שכדאי לוודא במקום. הקופה נמצאת בדרך כלל ממש בכניסה לשטח.

איך מגיעים

גרמי נמצאת 115 ק״מ מטביליסי. הנסיעה נמשכת שעתיים עד שעתיים וחצי, תלוי במסלול:

• דרך מעבר גומבורי, האפשרות הקצרה יותר, אבל המעבר נמצא בגובה של יותר מ-1,600 מטר ועלול להיסגר זמנית במזג אוויר גרוע;
• דרך סגרג׳ו ועמק אלזני, ארוך ב-30 עד 40 דקות אבל בלי הטיפוס בהרים.

מיניבוס (מרשרוטקה) מטביליסי לגרמי נוסע כ-שעתיים ועשרים דקות ומורידה אתכם ליד הכביש, סמוך למתחם, אבל כדי להמשיך משם לכל מקום אחר בקאחתי צריך למצוא מונית שירות או לתפוס טרמפ. ברכב שכור עוברים את אותם 115 ק״מ בלי החלפות ובלי לחכות ליציאה הבאה, ואפשר לעצור בנקרסי או בצינאנדלי בדרך בלי להתאים את עצמכם ללוח זמנים של אוטובוס. מוניות והסעות פרטיות הן האפשרויות האחרות אם לא נוהגים בעצמכם, אבל במסלול עם כמה עצירות רכב שכור יוצא בדרך כלל זול וגמיש יותר.

מה יש בסביבה

גרמי נמצאת ממש על הכביש, ולכן כמעט תמיד משלבים אותה עם אתרים אחרים בקאחתי באותו יום:

• מנזר נקרסי: במרחק 10 ק״מ, מהמנזרים העתיקים בגאורגיה, אבל כדי להגיע אליו צריך לעלות ברגל (או בהסעה מקומית).
• קוורלי: מרתפי יין ואגמים, כרבע שעה ברכב.
• צינאנדלי: אחוזת משפחת צ׳בצ׳בדזה והכרמים שלה, בדרך חזרה לטביליסי.
• תלאווי: המרכז האזורי של קאחתי, עם מצודת בטוניס-ציחה ועץ דולב בן 900 שנה, 20 ק״מ מגרמי.

גרמי, נקרסי וקוורלי נכנסים בנוחות ביום אחד אם יוצאים מטביליסי בבוקר.

כדאי לדעת

גרמי היא עצירה קצרה, 30 עד 40 דקות, אבל היא משתלבת בטבעיות בטיול יום בקאחתי יחד עם נקרסי, צינאנדלי וקוורלי. הכניסה לשטח חינם, והמוזיאון עם העלייה למגדל עולים כ-10 לארי. הנסיעה מטביליסי נמשכת שעתיים עד שעתיים וחצי לכל כיוון, וברכב הרבה יותר קל לשלב את המקום עם האתרים הסמוכים מאשר להתאים את עצמכם ללוחות הזמנים של המרשרוטקות.